לפניכן סיפור אותו תוכלנה להקריא לילדותיכן לפני השינה או בכל עת שתרצו. הסיפור עוסק בעניין כח הדמיון והמחשבה היצירתית. בסיומו תקבלו רעיונות לפעילות, דיון עם הילדות תוך כדי ולאחר הקראת הסיפור. כמוכן תקבלו הכוונה לשימוש בסיפור לפני שינה.
תיהנו, ושיהיה לכולן ליל מנוחה!
היכרות עם איילה
לפני שנים רבות, בכפר קטן ושליו, התגוררה איילה ובני משפחתה. איילה הייתה ילדה כבת 9, וכשמה כך הייתה. קלת רגליים מהירה וזריזה. כן, שמה הלם אותה להפליא. אבל מה שהדהים עוד יותר את כולם הייתה צורת החשיבה המפותחת שלה ושפתה העשירה. איילה הייתה מתבוננת בדבר כלשהו, ומתחילה לדמיין דמיונות, לחלום חלומות. איילה כפי שבטח הבנתן, הייתה ילדה קצת שונה משאר הילדות, ואף על פי כן ואולי בזכות כך, היא הייתה אהובה על כולם. היה לה לב זהב. היא שפעה חיוכים, טוב לב ואהבה לכל דבר שפגשה. הציפור שצייצה בבוקר והעירה אותה משנתה, זכתה לחיוך שובה לב מאיילה הטובה. וגם העץ שהשיר את עליו בסתיו, זכה לתשומת לב מיוחדת, ואפילו כן אפילו החרקים, הזוחלים… כל חברותיה ללא יוצאות מן הכלל בורחות תמיד ברגע ששמעו או נדמה היה להן שראו משהו המזכיר את היצורים החמקמקים והקטנים האלו.
אבל לא ילדה כמו איילה תברח מפניהם. גם להם דאגה "אל תהרגו אותם, אם הם מפריעים לכן, בזהירות הוציאו אותם החוצה" או אפשר היה לשמוע אותה אומרת לחברותיה המשחקות בחצר "היזהרנה בנות, ליד העץ יש משפחה של נמלים אל תדרוכנה עליהם.."
אז כן, כזו הייתה איילה. טובת לב וגם טובת מראה. אוהבת ואהובה. ואם חשבתן לרגע אחד שהכל היה לכאורה ורוד ושמח בעולמה של איילה כנראה שהתבלבלתן ואינכן מכירות את איילה מספיק טוב. איילה באה מבית פשוט וצנוע מאוד. הוריה היו אנשים חולים ומבוגרים שלא יכלו לעבוד. לכן, פעמים רבות הלכה איילה לישון על בטן רעבה. ולא בגלל שסירבה לאכול אוכל לא טעים או נזכרה מאוחר מדי שמתחשק לה לאכול דבר מה וההורים אמרו לה שכעת מאוחר מדי. לא. פשוט לא היה לה מה לאכול בבית לארוחת ערב.
מה עושים כשאין ארוחת ערב?
בזמנים כאלה, כמו הלילה הזה בדיוק, איילה הייתה מנחמת את עצמה בדמיונות טובים וערבים. היא הייתה מדמיינת את עצמה אוכלת ארוחה טובה וחמה עוצמת עיניה חזק, חושבת ואומרת לעצמה:
"אםםם איזה ריח ניחוח עולה באפי.. ריח של לחם טרי היוצא זה עתה מהתנור… לחם קריספי וטעים… הו אני ממש מרגישה את הטעם של הלחם המיוחד הזה. רגע מה עוד אני טועמת עכשיו? אהה זה שניצל חם ישר מהמחבת.. הוי עלי להיזהר יותר ולהמתין שיתקרר ולא אני עלולה לקבל כוויה בלשון. שילוב מנצח לחם טרי חם וקריספי, שניצל פריך מתפצפץ לי בפה וצ'יפס חם קריספי מבחוץ, רך מבפנים בדיוק כמו שאני אוהבת.. ויש גם סלט קצוץ. אני ממש ברת מזל כזו ארוחת מלכות…"
וכך, כשטעמם הערב של המאכלים שדמיינה עוד בפיה וריחם עוד עולה באפה, הייתה איילה שוקעת בשינה מתוקה וכלל לא מרגישה את קרקורי בטנה. היא גם ידעה שבסוף הלילה יבוא הבוקר. ובבוקר הוריה לבטח יצליחו להשיג דבר מה לאכול.
ארוחת בוקר
בבוקר השכם, התעוררה איילה עם שחר לקול ציוצי הציפורים. "מודה אני…" אמרה איילה מיד עם התעוררותה. היא קמה והלכה לכיוון חלונה: "בוקר אור ציפורים יפות, בוקר אור לכן.. וגם לך ציפור לבנה, אתן רעבות? גם אני רעבה כבר מאוד. חכו לי אני מיד חוזרת" אמרה איילה לציפורים. והיא אצה רצה לכיוון המטבח נטלה את ידיה, בירכה בכוונה ובריכוז רב, ונגשה לחפש פירורי לחם שאולי נותרו מאמש. כן בשקית הלחם נותרו פירורים "מצוין זה לציפורים" וממחשבה למעשה. חזרה איילה לחדרה, והניחה על אדן חלונה את הפירורים לציפורים. נדמה היה לה שהציפורים מודות לה מקרב ליבן הקטן. שמחה ורגועה שהצליחה לתת לציפורים מזון לאכול, ירדה איילה לסייע לאימה במטבח.
אך באותו בוקר, נראתה האם מודאגת מתמיד. אימה של איילה הצליחה להשיג מהשכנים קצת חלב טרי, מס' ביצים ושק קמח קטן. ממנו אפתה נחשו מה? נכון, לחם טרי וטעים. אך על פניה נסוכה דאגה שאת פשרה איילה לא ידעה.
איילה ידעה דבר אחד שחלומה – דמיונה – מתגשם. הנה אתמול דמיינה וכבר הבוקר יש לה לחם טרי וחם לאכול. לחם טעים שרק אימה יודעת להכין. אומנם חביתה זה לא שניצל, וחלב זה לא צ'יפס וגם אין סלט קצוץ, רק מלפפון חמוץ, אך בכל זאת איילה שמחה מארוחת הבוקר המצפה לה. בייחוד לאחר דילוג על ארוחת ערב. תוך כדי מחשבות, איילה העבירה מטלית לחה על השולחן, מנקה אותו משיירי הבצק שדבקו בו. מיד לאחר מכן פנתה לכיור לנקות את הכלים שהצטברו להכנת הארוחה.
זהו, המטבח נקי ומסודר ומריח ריח ניחוח של לחם שאי אפשר לעמוד בפניו. "איילה בואי לאכול" קראה לה אמא. בזריזות אופיינית, הלכה איילה לכיור, נטלה ידיה, בירכה והתיישבה לאכול.
אמא הגישה לה לחמנייה חמה וטריה עליה בירכה איילה בכובד ראש ואכלה. היא ממש התענגה על כל ביס וביס ודמיינה את עצמה אוכלת בארמון מפואר בנוכחות המלך והמלכה. היא לבושה בגדי מלכות, נעלי בובה לבנות, עדינות ויפות לרגליה.
שתבינו איילה הייתה לבושה בבגדים פשוטים ונעלי כפכף כפריות רגילות. אך זה לא מנע ממנה לדמיין ולראות את עצמה בצורה שבה החליטה לראות את עצמה.
הארוחה המלכותית הסתיימה בכוס החלב הטרי ולאחר ברכה חמה קמה איילה לנקות את השולחן והמשיכה למשימותיה היומיומיות.
מה מטריד את אמא?
כחלק מהיותה תושבת הכפר, לאיילה היו תורנויות והתנדבויות. על אף גילה הצעיר יחסית. והיום, היה זה תורה ללכת לביתה של שרה הקשישה. איילה סיימה את משימותיה בבית הוריה, ויצאה לכיוון ביתה של שרה. בדרכה אליה, התחילה איילה (איך לא?), לחשוב מחשבות. הפעם נסובו מחשבותיה סביב אימה. מה מטריד את אמא? שאלה את עצמה איילה. היא יכלה לשאול אותה בבוקר אך בחרה שלא. משהו במבט פניה של האם אמר לה שאולי לא זה הזמן המתאים לשיח בנושא המטריד.
אך איילה לא יכלה להימנע מלחשוב: "מה מפריע לאימא? מה קרה? אולי בגלל שהשכנה רוצה כסף ולאמא אין? לא, זה לא יכול להיות היא אשה טובה ונדיבה היא בטוח נתנה לנו את האוכל ללא עלות. אז אולי … הו הלוואי והייתי יכולה להיות כמו הפרפר הזה חופשי ועף לאן שארצה, ואולי לפרפרים אין דאגות בכלל. אוכל יש להם בשפע.. אולי אלך לרגע קט אחרי הפרפר הלבן הזה הוא כל כך יפה.. מעניין לאיפה הולך אולי אלמד ממנו דבר או שניים על חיי הפרפרים ועל הדאגות שאין להם ואולי אמצא פתרון לתעלומה…" וכך חשבה דמיינה והתחבטה איילה במחשבותיה על הפרפרים ועל מה שמטריד את אימה. ובינתיים, במקום להתקדם לכיוון ביתה של שרה הקשישה, נדדו רגליה בהתאם למחשבותיה – הרחק מהכפר. כמובן שאת הפרפר היא כבר לא ראתה ובכל זאת המשיכה להתקדם סביב הסוגיות הללו: פרפרים ודאגות.
כשהרגישה עייפות וכאבי רגליים, ושמש חמה קופחת על ראשה, הרימה איילה את עיניה למרום והבינה שהשמש זורחת גבוה בשמים. משמע הבוקר חלף הלך לו. כעת צהריים! הכתה בה ההבנה פתאום. "רגע איפה אני?" שאלה את עצמה. היא הביטה מסביבה ולא הכירה את דרכה.
איבוד ועיבוד דרך
איילה הבינה שהיא נמצאת במקום שאיננה מכירה ושהרחיקה לכת מאוד בעקבות הפרפר, מהכפר האהוב שלה. היא הולכת ככל הנראה במשך שעות.. איך לא שמה לב לזמן שעבר? לדרך המשתנה? "אעצור כאן ואחשב את צעדיי. אולי מוטב שאשב בפינת העץ בצל, אנוח קצת ואטכס עצה שאצא מהסבך הזה". ואיילה פנתה לכיוון העץ הגדול, התיישבה תחת ענפיו ו? כמובן, שוב חשבה. "איך אצא מפה? מה אני עושה פה? איפה אני? מה קרה? מה חשבתי בכלל שגרם לי להגיע לכאן? ומה בכלל עשיתי לפני ומה אני אעשה?" מחשבות רבות התרוצצו במוחה. אבל תשובה אין.
פחד ואימה התחילו לעלות בקרבה. אך איילה מיד תפסה את עצמה "איילה נשמי עמוק עמוק. הכל יהיה בסדר. אני דאגתי לאמא שלי ועכשיו יש לה ולי סיבה ממשית לדאוג. לא. לא כאלו מחשבות אני צריכה עכשיו. ובעצם אני לא צריכה לדאוג כל כך כי , כי …" התחילה איילה לחפש סיבות לכך שאין לה מה לדאוג.
"קודם כל עוד צהריים, סימן שיש עוד הרבה זמן עד שיחשיך ועד אז אמצא את דרכי הביתה. אוי, מסכנה השכנה שרה שלא אצליח להגיע אליה היום. מסכנות אמא והיא, הן בטח תדאגנה לי. זו אולי אשמתי מרוב מחשבות ודמיונות על הפרפרים ועל הטרדות. טוב אבל המחשבות האלו לא עוזרות לי בכלל להתקדם… אז אחזור לסיבות שאין לי מה לדאוג: עדיין צהריים, המקום נראה שקט ושליו. נראה לי שהלכתי רק ישר. אז אם אחזור ישר אחורנית אשוב לכפר. אז זה לא נורא. אכיר מקום חדש. והסיבה העיקרית ה' שומר ומגן עלי. ה' נתן לי כלי יקר ערך שנקרא "מוח". דרכו אני יכולה לחשוב מחשבות טובות ומקדמות, דמיונות שיעזרו לי. לא לחינם הגעתי לכאן יש לי בטוח תפקיד או איזה דבר ללמוד או לעשות כאן. אולי אפילו אמצא תיבת אוצר. במקום השומם הזה יתכן שאי פעם מישהו החביא כאן אוצר גדול… אתפלל לה' שיסייע בעדי ואמצא את דרכי. הבה אתחיל".
איילה התפללה תפילה נרגשת לבורא עולם והתחילה לחשב את דרכה מחדש, לתכנן ולעבד את צעדיה.
בדרכי הפרפר או הכפר?
"ובכן, אני צעדתי וצעדתי כי התחלתי לחשוב על אמא היקרה שלי שנראתה מוטרדת. עכשיו אני מוסיפה לה טרדות אז מה כן אני יכולה לעשות כדי שלא תהיה מוטרדת? קודם כל לחזור על צעדיי". ואיילה התחילה לחזור אחורנית באותה דרך שנדמה היה לה שלקחה.
"יופי, ותוך כדי ההליכה אני יכולה לדמיין את אמא שמחה ומאושרת. כן אמא רגועה, שמחה ומאושרת. אני מאמינה בזה ואני בטוחה. אולי סתם כאב לה הראש ואולי רק נדמה היה לי שהיא מוטרדת. ואולי יש לה איזו שאלה כמו בעיה בחשבון שלא מצאה לה פתרון… כן ה' יעזור לי בוודאות לחזור לכפר, לביתי הקט. הו הנה שוב הפרפר, רגע אולי זה לא אותו אחד? הקודם היה לבן וגם זה לבן, אבל איך אדע שזה אותו דבר? הוי לא, לא שוב. אני לא אחזור על אותה טעות פעם שניה. הפרפר הזה לא יפריע לי מלהתבונן בדרך ולבדוק לאן אני הולכת".
החלטה נבונה מאוד זו הייתה. כי בינינו מה זה משנה אם זה אותו פרפר או לא? העיקר שאיילה תחזור הביתה כבר.
"סליחה גבירתי, אולי תוכלי לומר לי היכן הדרך לכפר שלי?" שאלה איילה עוברת אורח שהזדמנה לאזור במקרה (או לא במקרה?)
"ילדה, אני לא מכירה אותך ואיך אדע לאיזה כפר לכוון אותך? אמרי לי מה שמו של הכפר שלך ואנסה לסייע לך" ענתה האישה באדיבות.
"הכפר שלי הוא הכפר הכי יפה ביקום כולו. בכפר שלי יש פרחים ופרפרים לבנים, עצים ופרחים מלבלבים. ציפורים יפות כנף וגם מעיין ואגם קטן ו, אבל בטח את לא מצפה לשמוע על הכפר שלי. אז ובכן שם הכפר שלי הוא כפר אי המחר". השיבה איילה.
"כפר אי המחר? אני לא מכירה אותו, אבל אם תמשיכי ישר -ישר יש כפר בהמשך הדרך אולי זה הכפר שאת מחפשת".
"תודה רבה אישה יקרה, עזרת לי מאוד". ענתה איילה בנימוס והמשיכה בדרכה בהתאם למה שכיוונה אותה האישה האדיבה.
בדרך הנכונה
איילה צועדת לאט לאט. היא כבר עייפה, רעבה, צמאה. חם לה מאוד. אך בעזרת הדמיון המפותח שלה והאמונה הגדולה שיש בתוכה, היא ממשיכה לצעוד מלאת מחשבות. "אני רואה את עצמי עכשיו מאושרת, אני מגיעה הביתה עם תיבת אוצר ענקית, פותחת את הדלת וריח ערב עולה באפי. כן הריח של הבית. ואוכל טוב מתבשל. הםםם ריח של, של עוף צלוי עם תפוחי אדמה…אני מניחה את התיבה היקרה רצה אל אמא ונכנסת הישיר למטבח… " וכך שקועה בדמיונותיה חלומותיה צועדת איילה בדרך שאמרה לה אותה גברת אדיבה.
"הו מה זה? זה שוב הפרפר הלבן. מעניין מאוד. הוא עוקב אחריי? רגע לא סיכמתי שאני לא מתעניינת יותר בפרפר כי שוב אטעה בדרכי. אבל אולי בכל זאת? אביט בו הוא יפייפה אולי הוא רוצה לומר לי משהו". והפרפר מתבונן באיילה כאילו אומר לה כן כן, אני רוצה לעזור לך. את ילדה טובה, עם לב זהב. גלי את האוצר הטמון. איילה מביטה בפרפר וכמובן לא מבינה את שפתו. היא רק מנחשת שהוא רוצה בטובתה. והנה ציפור לבנה גם היא הגיעה. איילה מרימה עיניים ומזהה את הציפור הלבנה מאדן החלון. "שלום לך ציפור יקרה, שלום באת עד אלי לחפש אותי? את רוצה לעזור לי למצא את הדרך הביתה?" "הציפור מתבוננת ומצייצת "קווי קווי כן כן בואי איילה בואי אחריי". ואיילה כאילו הבינה את ציוציה של הציפור הולכת אחריה.
הציפור עפה נמוך יחסית ואיילה בעקבותיה. כן, גם הפרפר הלבן. "קווי קווי, קווי, איילה בואי גלי את האוצר" אך איילה לא מבינה בכלל את שפת הציפורים. רק נחשה שכוונת הציפור להביאה הביתה.
בדרך חזרה הביתה
וכך איילה, הציפור והפרפר עושות את דרכן חזרה אל הכפר. איילה עייפה מאוד מאוד. היא עוצרת לרגע וכך שתי המלוות הנאמנות שלה. היא מסדירה נשימה, ונושמת עמוקות. 1,2,3, לוקחת נשימה ומשחררת 1,2,3,4,5.. לאט לאט. בראשה דמיונות חדשים על מים זכים הממלאים את פיה ומרווים את צימאונה. "אהה כמה טוב לשתות מים טהורים, קרירים וטעימים. נכון שלמים אין טעם, אבל כשצמאים יש להם את הטעם הכי נהדר בעולם". איילה עוצמת עיניים ומדמיינת את עצמה שותה מים מכוס מלכותית גדולה ומפוארת המוגשת לה על ידי משרתת לבושה במיטב תלבושות מלכותיות, באדיבות ובנימוס כיאה לנסיכות.
"קווי קווי" צייצה הציפור והעירה את איילה מהרהוריה. "כן כן אני באה אחרייך ציפור יפת כנף, אקרא לך לבנה כי את כולך לבנה" ואיילה בכוחות מחודשים צעדה בנמרצות אחרי הציפור. לפתע, הציפור נעצרה ממעופה. "מה קרה לבנה? מדוע עצרת? הו מה זה פה?" הציפור נכנסה למערה קטנה מוסתרת. איילה נכנסה אחריה יחד עם הפרפר הלבן כמובן. "וואו אני לא מאמינה למראה עיניי! יכול להיות שלדמיון שלי יש כח לייצר מציאות?" תהתה בהלם.
אתן בטח סקרניות לדעת מה היה שם, ומה איילה ראתה?
את הסוף אשאיר לכן לחלום… ולאחר מכן – אתן מוזמנות להיכנס לאיילה במערה העתיקה ולקרא את המשך הסיפור…
סיכום ודיון לפעילויות עם ילדות
בסיפור המרתק הזה מסתתרים מסרים חיוביים חינוכיים רבים. תנו לילדות שלכן לנחש אותן. ואתכן אשתף בכמה מהן:
- חשיבה חיובית וכח הדמיון כמובן
- כח הנתינה והעזרה לאחר
- השלך לחמך על פני המים (אדן החלון….)
- פרשנויות
- ועוד…
בנוסף לדיו קצר סביב המסרים והתכנים העולים מהסיפור יש באפשרותכן להשתמש בסיפור למגוון הפעלות:
- חלקו את הסיפור לחלקים ושאלו את הילדות שאלות כגון:
- לאיזו דמות מהדמויות הייתן מתחברות ומדוע? (לציפור? לפרפר? לאיילה? לאימה? לשכנה? לחברות?)
- כיצד לדעתכן פעלו הדמויות בשלבים שונים בסיפור: למשל איילה כשהייתה רעבה, החברות שבורחות מהחרקים, האישה האדיבה ועוד.. (אפשר להרחיב את הדיון בנושא העזרה – האישה האדיבה אומנם ענתה באדיבות אך האם לקחה את איילה לביתה? האם לא שמה לב שזו ילדה קטנה שבטח נראתה עייפה ואולי רעבה/צמאה? – להרחיב את עניין החשיבה על האחר, הרגישות
- עצרו בחלקים שונים בסיפור כראות עיניכן ובקשו מהילדות להמשיך את הסיפור: "מה נראה לכן שאיילה תבחר לעשות עכשיו?" ולאחר שהבנות אמרו את דעתן, ספרו להן את ההמשך ובדקו האם הן קלעו לסיפור או לא.. ומדוע חשבו אחרת?
- בקשו מהבנות לצייר סצנה אחת מתוך הסיפור
- בחרו קטע מתוך הסיפור שהכי התחברתן אליו
- אילו רגשות עולים מהסיפור ומדוע?
- האם יצא לכן גם להרגיש/לנהוג כמו איילה? מתי? איך? מדוע?
- אפשר לבחור כל דרך יצירתית שתרצו כדי לבטא את התחושות שעלו לכן מהסיפור.
לקריאת הסיפור לפני השינה
הקראנה את הסיפור לבנות כשהן על מיטותיהן שוכבות או יושבות בנוח. עצרו מדי פעם ותנו להן לדמיין את הסיפור.
עצרו בסוף הסיפור ותנו להן ההנחיה הבאה: עליהן למצא סוף לסיפור במהלך שנתן. על הילדות לחשוב על המשך לסיפור עד שיירדמו ולמחרת בבוקר יספרו לכן את סיפור ההמשך. למחרת תוכלנה לפעול על פי הרעיונות שכתבתי לעיל או כל רעיון אחר שיעלה לכן לראש.
בהצלחה רבה וקריאה מהנה ומועילה!
סיפורים נוספים:
- הזבוב שרצה כנפיים של פרפר
- סיפור לא כל הנוצץ זהב הוא
- לכל עץ יש תפקיד
- סיפור חנוכה לילדים
- סיפור לפסח: מעשה חסד שהציל קהילה שלמה
- כולנו באותה ספינה
- יונה הנביא והלוויתן
- האוניה והחור הקטן
- מוכרת הקרואסונים
- עכבר העיר ועכבר הכפר
- המלך וגרגר התירס
- היועץ החכם והחייט המדופלם
- המסיבות השכונתיות שאירגן המלך
- בן המלך ומפת העולם המופלאה
- הכפרי והעששית המדליקה
- חוטב העצים והגמד הקטן
- הרופא והחולה המדומה
- הגנן והציפור
- הזקן החכם והפרפר
פרקים בסדרת היער הקסום
- השועלה שנשארה לבד
- לאפי הארנבונת וחברותיה מהיער הקסום
- תחילת שנה בגן היער הקסום
- המלכת מלך חדש ביער הקסום
- שלוות היער הקסום
- ביער הקסום: לאפי הארנבת עולה לכיתה א'
- לילה טוב ליער הקסום
- הדובה, הארנבת והפיסה הקטנה ביער הקסום
- סני הסנאי ושקי השקנאי ביער הקסום
- משל השועל והחסידה
- סיפור – השריפה שפרצה ביער הקסום
- זואזי הציפור שפחד לעוף
לאמא היקרה הסיפור היה מדהים ממש
לולים שלי היקרה לי בעולם!
אני ממש שמחה שאהבת…. תספרי לי בהמשך מה לדעתך יהיה סוף הסיפור… אוהבת אותך הכי הכי…
ממני אמא…