סודן של האבנים
תקציר החלק הראשון "איילה וכוח הדמיון":
איילה הינה ילדה בת 9 שאוהבת לחלום, לדמיין ולשהות במחשבותיה. באחד הימים, דאגה איילה לאימה ומחשבות שונות טרדו את מנוחתה. וכך כשהיא אפופת מחשבות במקום להגיע לבית השכנה, התרחקה איילה מאוד מהכפר המיוחד שלה. כששמה לב לכך, שמה פעמיה חזרה לכפר יחד עם "לבנה" הציפור הלבנה והפרפר יפי הכנפיים. בדרכם, הציפור גלתה מערה ובקשה מאיילה ללא מילים, להיכנס אליה. איילה נכנסה יחד עם הפרפר הלבן. "וואו אני לא מאמינה למראה עיניי! יכול להיות שלדמיון שלי יש כח לייצר מציאות?" תהתה בהלם….
במערה העתיקה
איילה הלכה בעקבות היונה הלבנה והפרפר הלבן ונכנסה לתוך המערה האפלה והמסקרנת. כן, על אף האפילה והחשש שליוו אותה כעת, איילה הייתה מאוד סקרנית להכיר את המערה ולדעת מה היא צופנת בתוכה.
לנגד עיניה הנדהמות, מתגלות אבני חן, אבנים צבעונות ויקרות המעטרים את קירות המערה. לשנייה אחת התבלבלה… כל העושר הרב שנגלה מסביבה סחרר אותה. אם נזכור שהשעה כבר מאוחרת, איילה הלכה לאיבוד במחשבותיה והתרחקה מאוד מהכפר השקט והיפה שלה והיא מגיעה מבית פשוט בתכלית הפשטות, אפשר בהחלט להבין את תחושותיה.
איילה התיישבה לרגע על הקרקע, מול קירות המערה. מתבוננת בהם לרוחבם ולאורכם. מלמעלה ומלמטה. היא הרגישה שהאבנים הללו מסתירות סוד עתיק. ובדמיונה, ראתה כל אבן ואבן במבט אחר. כאילו כל אחת מהן רוצה לגלות לה את הסוד שלה. את המסר שלה. איילה התקרבה וליטפה בעדינות את האבנים. כשנגעה באבן עם הגוון הכחול העמוק, שמעה פתאום צליל מיוחד.
איילה הנדהמת פנתה ליונה ולפרפר ואמרה להן: "אם אקשיב היטב לצלילים, ואתבונן על הצבעים אולי אצליח לגלות את סודם של האבנים…" כך אמרה, הרהרה בקול. האבן כאילו הבינה את אמירתה של איילה, החלה לזהור ולהאיר את פני המערה.
איילה כבר הייתה בטוחה שהאבנים הללו שומרות על סודות העבר, וצופנות מסרים לעתיד. "אם הגעתי לכאן, יש לכך סיבה. אגלה את המסרים של האבנים ואפיץ אותם הלאה…" אמרה איילה ליונה ולפרפר. "הו הו הו" השיבה היונה והפרפר כשכש בכנפיו.
אבני החן הזוהרות מה הן אומרות?
היא המשיכה לחקור את האבנים ונגעה בכל אבן בזהירות ובעדינות. כל האבנים היו שונות: אחת הייתה אדומה, אחרת ירוקה, והייתה גם אבן צהובה, ואחרת כתומה, וגם סגולה ועוד אבנים יקרות צבועות בצבעים מרהיבים. כל הצבעים יחד השרו אווירה מיוחדת במערה. הם האירו באור יקרות… "איזה מחזה מופלא" אמרה איילה והמיכה ללטף את האבנים בניסיון להבין את המסרים שלהן.
בכל אבן שנגעה, היא חוותה תחושות שונות – האדומה עוררה בתוכה תשוקה וכוח, הירוקה הביאה רוגע ותקווה, והצהובה כאילו השמיעה צחוק ילדים. הסגולה השרתה עוצמה פנימית ועמוקה, ביטחון וכך הלאה. כל צבע והתחושה שנתנה לה.
איילה המשיכה לסקור את המערה. היא התקדמה הלאה לאורם של האבנים. והנה במרכז המערה, גילתה פתח נוסף. היה זה פתח קטן שהוביל לעוד חדר. בסקרנות החליטה להיכנס פנימה. תוך צעדים בודדים מלווה עדיין בחברותיה הזעירות הלבנות, היא מצאה את עצמה במקום מלא באור. במרכז החדר עמד שולחן עץ גדול, עליו היו מפות עתיקות, ספרים ישנים וגלויות צבעוניות. איילה הייתה בטוחה שנכנסה לממלכה עתיקת יומין הצופנת בחובה ידע עצום.
מסרים מהספר העתיק שבחדר המסתורי
על השולחן שכב ספר גדול, עטוף בכריכת עור ישנה. היא פתחה אותו בזהירות כדי לא להרוס את הדפים הצהובים מיושן. "וואו הוא מלא בסיפורים על האבנים…. זה הסוד שלהן כנראה! כל אבן מייצגת תכונה מסוימת של בני אדם. אמשיך לקרא".
"כל אבן הנמצאת במערה, היא ביטוי לאנושיות כולה. לכל אבן צורה, צבע וייחודיות משלה. כל אבן שונה מחברתה. אך יחד, כולן, על קירות המערה, הן משלימות זו את זו ויוצרות פסיפס יפיפה, מאיר עיניים ומחמם את הלב. זה סוד האנושות כולה…
בני האדם שונים זה מזה אך יחד כשכולם נותנים מעצמם ומאירים לסביבתם כמו האבנים, רק אז תיווצר התמונה השלמה. תמונה של אחדות, שלום ושלווה.
אך כדי שזה יקרה נדרשים אומץ, ביטחון וכוח להתגבר על מכשולי החיים. לוותר ולתת למען האחר. לסלוח ולמחול לעצמך ולזולתך. קיום האנושות כולה, תלוי בשיתוף פעולה. זהו המפתח לחיים בהרמוניה".
"וואו זה מרתק כל כך!" אמרה איילה לחברותיה הלבנות. "במערה שלנו, כל אבן צריכה לשמור על זהותה, אך יחד עם זאת, עליה לשאוף להתאחד עם האבנים האחרות. והן עושות זאת באמצעות הצלילים המיוחדים שהן מפיקות והאור הזוהר שלהן" המשיכה איילה לקרא בקול ודפדפה לעמוד הבא.
"כללים חשובים ליצירת חברה טובה"
- גיוון: כל אבן מביאה עמה סיפור, תרבות ופרספקטיבה ייחודית. בכדי ליצור חברה חזקה, עלינו לקבל ולהעריך את השונות שבינינו. גיוון הוא לא רק דבר יפה, אלא הוא כוח ועוצמה. מה היה קורה במערה לו כל האבנים היו אותו דבר בדיוק אחת לאחת? המערה הייתה מאבדת את ייחודיותה ואת יופייה!
- תקשורת נכונה ובריאה: האבנים במערה מפיקות אור וצלילים. כך הן מתקשרות אחת עם השנייה ועם הסביבה. גם בני האדם זקוקים לתקשורת נכונה שתהיה מושתתת על ערכי כבוד, אהבה, הכלה, אמפטיה ודיוק. על הקשבה פעילה וניסיון להבין לעומק ובאמת את דעת האחר, וחשוב מכך שתהיה תקשורת פתוחה ומקרבת. כך תצרו ותבנו גשרים לליבות בני האדם.
- אחריות ועזרה הדדית: כל אבן במערה נושאת באחריות לשאר האבנים. אחת נותנת כוח לחברתה. גם אתם בני האדם, דאגו אחד לשני, סייעו אחד שני. ותזכרו שטעות היא חלק מהחיים. לכן סלחו והבינו את טעויות האחר, כך תאפשרו לעצמכם להכניס אור לליבכם וליבות יקירכם.
אבני המערה, מתחברות ויוצרות פסיפס מיוחד מרהיב ביופיו, כך גם בני האדם יכולים להתחבר להושיט יד, ולעזור זה לזה במצבים קשים ובכלל בכל תקופה. כך נוצר פסיפס אנושי. התנדבות היא דרך נהדרת להראות אכפתיות ולבנות קשרים חזקים. בינך לבין עצמך ובינך לבין סביבתך.
כך, אם נקשיב לכללים הללו, כל אבן במערת החיים תוכל להאיר ולהביא את השלווה והאחדות לעולם שלנו. ובסופו של דבר, הפסיפס שלנו יהיה לא רק יפה, אלא גם חזק, אוהב ומלא בשלווה.
סודן של האבנים
אילה דפדפה וקראת את כל עמודי הספר העתיק. הזמן עבר אך עבורה כאילו עצר מלכת. כשסיימה לקרא את הסיפורים, עפה היונה הלבנה ונחתה על כתפה של איילה "הו הו הו" "אני מנחשת מה את רוצה לומר לי. אני צריכה להשתמש במה שלמדתי היום במערה, מתוך סודות האבנים ולשתף בידע הזה את כל מי שאני מכירה… וההם יעבירו הלאה את המסרים הללו. וככה יחד, בכוחות משותפים, נצליח לאחד את בני האדם ונערוך שינוי עמוק וטוב בעולם".
אשאיר את האבנים במערה יחד עם הספר העתיק. אחזור לכאן מדי פעם שלא אשכח את המסרים הללו. וכעת, קדימה הביתה יש לי משימות חשובות להתחיל למלא… היונה הלבנה, לא יצאה מהמערה אלא התקדמה פנימה עוד ועוד…איילה החליטה ללכת בעקבותיה. והנה להפתעתה הרבה הייתה יציאה נוספת למערה… ונחשו מה?
כן, זה אמיתי לגמרי. השער של הכפר שלה – טוב לא ממש שלה, אלא בו היא מתגוררת עם הוריה – "אי המחר" הכפר שלה ניצב למולה. "וואו הגעתי הביתה!! המערה הזו מיוחדת כל כך הלכתי שעות רבות והנה היא קרובה כל כך לבית… מה שזה אומר, שהמסרים הללו לא רחוקים בכלל ממני.. "כן פעמים רבות הולכים לחפש רחוק את מה שנמצא כל כך קרוב…" צחקקה איילה לעצמה.
איילה יצאה מהמערה הסודית, ליבה מלא אמונה, תקווה, אומץ ובטחון. היא ידעה שמעתה, היא מתחילה מסע חדש – מסע של חיבור בין אנשים, של גילוי ושיפור תכונות ומידות, מסע לשיתוף סוד האבנים הקסומות – ויצירת חברה חזקה ושלווה – כי כן, כוחם של בני האדם מתגלה רק כשל הכוחות מחוברים יחד למשימה משותפת באמונה ואהבה הדדית.
מוסר השכל, דיון ורעיונות לפעילויות עם ילדות
הסיפור הדמיוני שכתבתי מבוסס על רעיונות וערכים חברתיים רבים… ועל כח אחד חזק אצל ילדים – שצריך וכדאי לפתח עוד: דמיון ויצירתיות . הדמיון מחזק את החוסן הנפשי, את הנחת, הביטחון העצמי ועוד. הסיפור הזה מתאים גם כסיפור לפני השינה, כסיפור ל דמיון מודרך וגם בכלל כסיפור שאפשר לספר לילדים/ילדות ולהעלות שיח ורעיונות ליצירות חווייתיות.
- ממליצה לקרא את הסיפור בחלקים ולתת לילדות להמציא בעצמן המשך לסיפור.
- הילדות יוכלו לצייר את המערה, את האבנים, ושאר הדמויות המופיעות בסיפור.
- צרו ספר עתיק בעצמכן עם רעיונות לכללים המתאימים למשפחה שלכן/לכיתה…
- בקשו מהילדות להפיק לקחים ותפתחו דיון סביב הערכים/הלקחים שהבנות יעלו, אם יש להן דוגמא לתת מהחיים שלהן וכו' (לדוגמא שהאבנים מסמלות את החברה שלנו.. כל אבן היא דמות בחיינו.. ואפשר לפתח את העניין עוד ועוד!)
- חפשו מתוך המקורות היהודיים אמרות של חכמים ומהתנ"ך המדברות על ערכי חברה ואהבת הזולת.
- מצאו תיאורים/ צבעים/ רגשות שונים המופיעים בסיפור.
- מאחר שהסיפור עוסק גם בצבעים, רגשות, תכונות… אפשר בהחלט לבקש מהילדות לצייר את לב הרגשות שלהם.. ובמקום לב.. הם יכולות לבחור את הצבע האהוב שלהם ולייחס לו את התכונה שהוא מבטא עבורן.
- ואם כבר אנו מדברות על אבנים אז אפשר בהחלט לעשות פעילות מדהימה עם חלוקי נחל.
- כל רעיון אחר שיש לכן בהקשר לסיפור, הנלמד ממנו, יתקבל בברכה גם כאן
לפרק הראשון בסיפור היכנסו ל-איילה וכוח הדמיון
סיפורים נוספים בנושא חברה ודמיון:
- כשחושבים על האחר רק מרוויחים
- לכל עץ יש תפקיד
- סיפור לא כל הנוצץ זהב הוא
- כולנו באותה ספינה
- סיפור האהבה שבלב
- משל השועל והחסידה
- אין אדם נוגע במוכן לחברו
- העשיר והשטרות
- משל הארנבות והכלבים
- לאפי הארנבונת וחברותיה מהיער הקסום
- כמה חברים יש לכם?
- ואהבת לרעך כמוך
- סני הסנאי ושקי השקנאי ביער הקסום
- האוניה והחור הקטן
- הדובה, הארנבת והפיסה הקטנה ביער הקסום
- משל על עזרה וכפיות טובה
- מוכרת הקרואסונים
- שלוות היער הקסום
- הזבוב שרצה כנפיים של פרפר
- דברי חכמים בנחת נשמעים
- היועץ החכם והחייט המדופלם
תיהנו!