סיפור שיעבוד בני ישראל ויציאת מצרים לילדים
היו הייתה ילדה קטנה ושרה שמה.
שרה אהבה מאוד את החגים כולם, אך במיוחד את חג הפסח. חג הפסח הזכיר לה הרבה דברים טובים. החג הזכיר לה את ההצלה המופלאה של עם ישראל. הוא הזכיר לה משפחתיות ואחדות, אביב ופריחה… והמאכלים השונים מחיי היומיום נתנו לה הרגשה אחרת. מחודשת. מרגשת.
ברגשות שמחה, הודיה וסיפוק הגיעה שרה לליל הסדר וגם מתוך עייפות קלה.. בכל זאת עזרה לאימה לנקות ולהיערך לחג המיוחד כראוי. לבושה בשמלה לבנה, חדשה, הרגישה שרה כמו נסיכה של ממש ובהתרגשות החלה לקרא את ההגדה. בהתעניינות עצומה הקשיבה לכל מילה ומילה שנאמרה על שולחן החג: מדרשים, סיפורים וחידושים נפלאים מאירים עיניים נאמרו שם. המטעמים שאימה בישלה, היו ערבים מאוד לחיכה וכך בטוב ובנעימים, עבר ליל הסדר בסדר נחמד ומופתי.
בשעה מאוחרת מאוד, עלתה שרה על יצועה ונרדמה חיש מהר… בשנתה חלמה חלום מרהיב ומרתק:
תחילת השעבוד והניסים במצרים
שרה ראתה את עצמה, אי שם במצרים, בישובים פתום ורעמסס. בני ישראל עובדים בפרך. גברים שוטפים רצפות, מטפלים בתינוקות מצריים, מכבסים את בגדי מעבידיהם וילדיהם… ואילו הנשים עובדות בבנייה, בחקלאות. בעבודות קשות ובנשיאת משאות כבדים שבמצב נורמלי ורגיל גברים עושים ונושאים…
שרה הולכת, רואה ולא נראית. היא עוברת ממקום למקום. שומעת את הצרות, את הקשיים, את הכאבים שעוברים אחיה בני ישראל. היא עוברת בין פירמידה אחת לאחרת. בני ישראל העבדים, עובדים קשה, אך נראה כי עבודתם לריק. שום דבר לא מתקדם. שום בניין לא נבנה. מה שנבנה שוקע. ממש עבדות.
המצרים בגזרת פרעה הרשע במשך עשרות שנים התעללו בתינוקות, מחפשים להטביע אותם ביאור אך לא הצליחו… ה' הציל ושמר עליהם מכל משמר. קרו ניסים עצומים לתינוקות הללו. כשהמצרים באו להרוג אותם, האדמה החביאה אותם בתוכה. כשהם הלכו בייאוש תוך מחשבה ש"בטח הם כבר מתו מתחת לאדמה", הם יצאו שתו חלב מסלעים מופלאים שה' יצר להם, ומצד השני לקקו דבש. וכך, כשמלאכים שמרו עליהם, הם גדלו ולבסוף חזרו כל אחד לבית הוריו. האין אלו ניסים עצומים? כן שרה ידעה שאכן כן. כמה שפרעה ניסה להרוג, לפגוע ולהתעלל בבני ישראל ובתינוקות, הם גדלו והתעצמו עוד ועוד.
בשקיקה עצומה ראתה את כל זאת בחלומה…וחיוך התפשט על פניה הקטנות. אההה איזה תענוג, אילו מראות! התינוקות החמודים האלו איך שהם ניצלו!! אך לא הכל היה ורוד כל כך… ופתאום החיוך נמחק מעל פניה הנסיכיות של שרה…
העבדות הקשה והמכה הנוראה
"אוי, מסכן, הוא סובל כל כך!" התחילה לבכות שרה בראותה בן ישראל מדוכא בייסורים גורר את רגליו בקושי רב עקב העבדות הקשה. "כל הכבוד לשוטר הטוב הזה! הוא מעלים עין מכך שהאיש עצר ולא עובד. רואים שהוא מבני ישראל. פרעה הרשע הזה חשב לסכסך בין האחים.. אבל זה לא יקרה! אבל הוי מה אני רואה, אוי לא! השוטר המצרי מכה באדם הזה מסכן.. אוי אוי…" בכתה שרה אך מיד נרגעה וחיוך ענק עלה על פניה "אני לא מאמינה.. זה משה! הנסיך! ממש נסיך הציל את הקשיש הישראלי. מה הוא עושה עכשיו? הוא הרג וקבר את המצרי. מגיע לו למצרי הרשע הזה. כל הכבוד למשה הנסיך!! איזה לב טוב יש לו. כל הכבוד!
ושרה מעודדת, המשיכה לטייל בין בני ישראל העובדים. מראות קשים נתגלו מול עיניה, ילדים קטנים מושפלים, מוכים, תינוקות בוכים. וכשהאב לא הספיק להשלים את הבניה שנדרש לבנות ונגמרו הלבנים לקחו את התינוקות שלו והכניסו אותם לתוך הטיט, כאילו התינוק היה בלוק, אבן בנייה.. אוי כמה נורא…
והיה גם מראה אחר, אך נורא עד מאוד! שני בני ישראל דתן ואבירם שמם רבו אחד עם השני. כמה נורא, אחים רבים ביניהם. באלימות נוראה ועצובה.. אך מי מתקרב לסייע? כן זה שוב משה הנסיך! ממש הולם את השם שלו! "רשע! למה אתה מכה את החבר שלך?" פנה משה לאחד מהשניים. והתשובה שנתן אותו יריב זעזעה את שרה "אתה רוצה להרוג אותי כמו שהרגת את המצרי?" ומשה הבין שמעשהו נודע לכל והנה שוטרים מצרים רודפים אחריו, וגם פרעה שמע וביקש להרוג את משה. אך ה' הציל אותו ועשה למשה ניסים גדולים והוא הצליח לברוח.
"מה יהיה על בני ישראל במצרים? איך יסתדרו בלי משה? הוא עזר להם כל כך .. דאג להם, בזכותו יכלו בני ישראל לנוח ביום שבת… הוא תמך בהם כל כל הרבה… מה יהיה עכשיו? והכל בגלל שני אנשים שרבו – מריבת אחים היא נוראה ואיומה והשלכותיה עוד יותר קשות וכואבות… שרה הבטיחה לעצמה בלב – בחלום – שתשתדל לא לריב יותר עם אחיה ואחיותיה. היא מקווה שאכן תצליח לעמוד בכך..
תחילת הגאולה
שרה המשיכה להסתובב, הלילה ירד, והבוקר האיר, ועוד יום עבר ועוד אחד.. בני ישראל בקושי השעבוד הנורא כבר לא יכל יותר. שנים עברו וחלפו. ודי! צרות רבות מאוד באו עליהם. אי אפשר עוד לשאת זאת. והם צעקו לה' ובכו והתפללו אליו שיצילם. איזו תפילה הייתה זו! היא ממש נבעה מעומק הלב וה' שמע לזעקת בני ישראל, והתגלה למשה בסנה הבוער…
שרה רואה את העם עובד בפרך ופתאום חלה התרגשות עצומה בקרבם. שרה מתבוננת ומזהה מרחוק את משה. הנסיך משה שחזר למצרים בליווי אחיו אהרון. אך הפעם, משה מגיע בציווי בורא עולם כרב ולא כנסיך מצרים…. שרה עצורת נשימה, רואה את הניסים הגלויים שעשו משה ואהרון, ושומעת את הסיסמה היקרה שעברה דורי דורות "פקוד פקדתי". זיק של תקווה ניצת בעיניי בני ישראל. הם התחזקו בכוח מחודש, באור איתן "ה' לא עזב אותנו!! אנחנו נצא ממצרים! הוא יגאל אותנו!"
וכך בתמיכת בני ישראל, ממשיכים משה ואהרון לעבר ארמונו של פרעה. שרה התחילה לצחקק "כמה משעשע נראה פרעה חחח הוא עושה את עצמו שלא מפריע לו הנחש של משה, כלומר, המטה שלו שהפך לנחש הוא בלע את כל המטות של החרטומים של פרעה. חחחח"
עשרת המכות
שרה הקטנה ממשיכה לישון בנחת ובנעימים במיטתה הנוחה והנעימה… היא מתהפכת לצד השני, וממשיכה לחלום על בני ישראל במצרים… הנה הגיעו המכות, תחילה, מכת דם. זה היה נורא אבל משעשע באותה מידה.. בני ישראל התעשרו מאוד מאוד! "מגיע למצרי הזה! שישלם במיטב כספו כדי לשתות מים!" חשבה לעצמה שרה. "איזה רעש מחריש אוזניים הוי איזו צפרדע ענקית אבל מה הם עושים שם המצרים עבדי פרעה? הם מכים אותה ומתוכה יוצאות צפרדעים רבים מאוד! הם ממש לא חכמים העבדים האלו. שיפסיקו אם הם לא רוצים צפרדעים מה הם ממשיכים להכות?"
כעת הגענו למכת כינים, וערוב. שרה הייתה בטוחה שהיא מטיילת בתוך ג'ונגל ענק מימדים! משולב בגן חיות, בחווה ובמה לא? כל כך הרבה חיות הסתובבו ברחבי מצרים. הנה נשר שתפס ילד מצרי והאריה שבלע את אחד השכנים הרעים של משפחה ישראלית. מצרים רבים חששו לצאת לרחוב, אך גם בתוך בתיהם הם לא היו מוגנים. אך בזה לא תם הסיפור. פרעה הרשע והאנוכי לא הסכים עדיין לשחרר את בני ישראל. הוא היה מבטיח אבל מתחרט מיד לאחר שהמכה הייתה מפסיקה.
מכת דבר, ושחין היו קשות למצרים ולבהמותיהם אך זה לא שינה כהוא זה את החלטתו של פרעה הסופית לשחרר את בני ישראל. "וואו! איזה רעש מפחיד. אמאלה מה קורה פה? הוי זה ברד, ברד ניסי ממש! יש בו גם אש וגם מים! הוי המצרי הזה לא הקשיב למשה רבנו, הוא יצא החוצה ונשרף חי… וכך עברה מכת הברד. פתאום רוח חזקה נשבה והביאה איתה ארבה. כמויות עצומות של חגבים מסוגים ומינים שונים הגיעו וכיסו את שמי מצרים. כאילו שקעה כבר השמש. חושך השתרר. הם הגיעו לכל פינה אכלו כל תבואה. ואם המצרים חשבו שהם חכמים הם התבדו חיש מהר. כל החגבים שה אגרו בחביות הגדולות שלהם, התעופפו בן רגע!
עכשיו הגיע חושך אמיתי. חושך שכזה שלא היה מעולם. אפילו כשהארבה הגיע והחשיך את מצרים, היה יותר אור ממה ששרר בחושך. ממש עלטה גמורה. אבל שרה לא פחדה. כי אצלה היה אור. אור שהאיר רק לה ולבני ישראל שסביבה. המצרים לא יכלו לזוז ממקומם עד שלאט לאט הוקל להם וכעבור שבוע כמו שאר המכות, המכה הזו הסתיימה והגיעה מכה חדשה.
מכת בכורות והיערכות ליציאת מצרים
"אילו צעקות אני שומעת! בטח הגיע מכת בכורות…. כן זה ממש כך, לילה עכשיו, חשוך כל כך. אבל המצרים לא ישנים חוץ מבכורותיהם שישנים לעולמים… כמו שהם פגעו בילדי ישראל כך נפגעו גם ילדיהם…הוי מי זה מגיע בריצה מטורפת עם כובע שינה לבוש בפיג'מה? האין זה פרעה?" שאלה שרה את עצמה… "כן כן זה הוא.. הוא שואל את ילדי ישראל איפה משה ואהרון חחח הוא מפחד למות הוא גם בכור. חחח שיפחד טוב ומאוד. שילמד לקח! חחחחח הילדים מתזזים אותו מפה לשם משם לפה.. הו הנה הוא מצא את אהרון ומשה אבל הם לא מוכנים לעזוב את מצרים.. רק בבוקר.."
ובינתיים בני ישראל חוגגים בשר כבש על האש קורבן פסח, הם אפו מצות, ומתארגנים לגאולת מצרים. השכם בבוקר בני ישראל יוצאים. ה' גאל אותם ביד רמה בזרועה נטויה. אנשים, נשים, קשישים וקשישות, ילדים וילדות, תינוקות, נערים ונערות. כולם פשוט כולם יצאו ויחד איתם הרבה מצרים, ערב רב, הם נקראו, שהחליטו שמוטב להיות שייך לצד המנצח… ועברו לצד בני ישראל ביציאתם ממצרים.
המראה היה פשוט מרהיב ביופיו. מופלא שאין מילים לתארו. עכשיו הם כבר הפכו לעם. עם ישראל. בני חורין. חופשיים. אנשים שיצאו לחירות בדרכם לקבלת התורה ועלייתם לארץ ישראל..
ובבוקר
קרני שמש ראשונות חדרו מבעד לחרכי התריס בחדרה של שרה הקטנה. קרניים נעימות, מלטפות, כאילו לוחשות לה "שרה, שרה התעוררי… קומי עורי… אל תשני עוד הבוקר אור". ושרה אכן הרגישה בליטופי השמש על פניה ובאור הנעים שחימם את ליבה. היא פקחה זוג עיניים תמימות, ילדותיות וטובות. הביטה סביבה ונזכרה בבת אחת בחלומה המדהים ובליל הסדר שעבר עם משפחתה הלילה.. ובאשר לעם ישראל? שרה ידעה שהיה עליהם לעבור עוד אתגרים שונים ורבים עד למנוחה ולנחלה… קריעת ים סוף הפלאית, קבלת התורה, הליכה במדבר למשך 40 שנים, ירידת המן, באר מרים, מלחמות בדרך לארץ המובטחת, בניית המשכן ועוד.
באנרגיה חיובית זו, של הצלה מופלאה ממש, התעוררה שרה ליום חג הפסח. עם אותם כוחות היא המשיכה לפעול גם במשך הימים הבאים.. בחיוך, בשמחה, בהקשבה והתבוננות, באחוות ואהבת אחים ואחיות ומתוך אמונה גדולה! ואת הכוחות האלו שזיהתה בעם ישראל, את כל המוסר השכל שהפיקה ממה שראתה ולמדה, שמרה שרה לעצמה והמשיכה לטפח ולפתח בקרבה כדי שיהיו חלק בלתי נפרד ממנה….
סיכום קצר
למען האמת, על סיפור יציאת מצרים, יכולתי לשבת שעות רבות מאוד מאוד לכתוב ולכתוב ולכתוב ולא להפסיק ולא להספיק את כל מה שיש לומר, לדבר ולחדש על התקופה ההיא המלווה אותנו עד ימינו אנו. חשוב מאוד להכניס את הילדים לאווירת החג, לתת להם לדמיין את עצמם במצרים. הדמיון הוא כלי חשוב מאוד מאוד בהתפתחות האישית של הילדים. ולכן כתבתי את הסיפור הזה.. ובמקום שרה, אתן אימהות תוכלנה להשתמש בשמות בנותיכן או בניכן ולבקש מהם לדמיין את עצמם ולספר לכם על יציאת מצרים..
אחת הדרכים לכך היא באמצעות מנהג עתיק יומין, הנהוג בקרב יהודי עדות המזרח. המנהג מעט משתנה מעדה אחת לאחרת אך העקרון אותו עקרון:
אחד הילדים (אצל יוצאי טוניס, כל הבכורות הנמצאים בחג יחד) או כל הילדים, מתלבשים בגלימות כמו לבוש של פעם, עם תרבושים על הראש/מטפחות. אחד מהבכורות (בדרך כלל הגדול מבין כולם), לוקח מפית בד, צורר בתוכה את האפיקומן (ולא חוטף/ לא גונב אותה מהאב) וקושר את המפית עם האפיקומן על כתפו. וכך לבושים בלבוש עתיק, כשמצת אפיקומן על הכתף, יוצאים הילדים מחוץ לבית. הם עורכים מעין הצגה קטנה על יציאת מצרים.
הם נוקשים על הדלת וממתינים לתשובה. ההורים בבית שואלים "מי שם"? והילדים משיבים "בני ישראל".
"מאיפה באתם?" ממשיכים ההורים לשאול "ממצרים" משיבים הם.
לאן אתם הולכים?" "לירושלים" עונים בשמחה כל הילדים ונכנסים חזרה הביתה. וכאן ההורים יכולים להמשיך עוד קצת את ההצגה ולשאול שאלות כמו "מה עשיתם במצרים? איך הרגשתם? מה קרה שם, מה למדתם מבני ישראל? וכו'… זה מחבר את הילדים ללילה המיוחדת הזו. וזה מנהג יפה וחשוב מאוד! ממליצה מאוד לקיים אותו גם אצלכם, ולהרבות בסיפורים ובחידושים על יציאת מצרים באווירה טובה ונעימה.
חג כשר ושמח!!
קריאה נוספת:
- סיפור לפסח: מעשה חסד שהציל קהילה שלמה
- חידון פסח
- טיפים לניקיון הבית לפסח וליום יום
- ברכות לפסח
- ברכה להרמת כוסית לפסח
- חג שמח
- זרוע לפסח
- קרקרים לפסח
- ויש עוד הרבה מאוד מתכונים שתוכלו להכין לפסח….