אל יתהלל חכם בחכמתו

סיפור משל להסברת הפתגם

הפסוק "אל יתהלל חכם בחכמתו" הוא פסוק מהתנ"ך המופיע בספר ירמיהו (ט, כב). ירמיהו היה נביא שחי בתקופה של לפני חורבן בית המקדש הראשון. הוא היה אחד הנביאים הבולטים שחזר שוב ושוב והתריע על בוא החורבן וניסה בכל יכולתו לשכנע את עם ישראל לחזור לצור מחצבתו – לקב"ה – ולהתנהג בהתאם לכך. ירמיהו הנביא, ספג ביזיונות, מכות, איומים ואף הוכנס לכלא ולבור מס' פעמים על התרעותיו אלו. למרות זאת לא התייאש, ולא הפסיק את משימתו הקדושה שנתן לו ה' מרוב אהבתו את עם ישראל.

מבין שלל המסרים הרבים שה' מסר לעם ישראל באמצעות הנביא ירמיהו מופיע המסר הבא: "… אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו". הפסוק הבא הינו: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי..".

מה שאנחנו למדים מכך, הוא שה', מלך מלכי המלכים, שנתגאה "נתהלל" בידיעתנו את ה' שהוא עשה, עושה ויעשה לכל הקיים בעולם. הוא עושה חסד, משפט וצדקה בארץ. בזה ה' חפץ. ה' אומר לנו היו צנועים. לא שחצנים וגאוותנים. כי החכמה, העושר והגבורה – נתנו לאדם ברצונו של ה'. אם אדם מלומד – ה' נתן לו את היכולת הזו ללמוד, שכל לקלוט את החומר הנלמד, כסף לשלם על הלימודים ועוד. אז על מה יש לו להתגאות מכך? הרי זה לא היה שלו… אם ה' חלילה ירצה – ייקח ממנו את שכלו.. ומה יישאל לו לאדם זה? לעומת זאת, אם אדם "מתהלל" על בחירותיו – הווי אומר על מעשיו מה עושה ממה שה' נתן לו – אז "בזה חפצתי". (ראו עוד בפירושו של המלבי"ם על פירוש הפסוק הזה במקראות גדולות).

לא החכמה, הגבורה והעושר הם העיקר והמצילים את האדם והעומדים לו לזכותו. אלא מה אנחנו עושות איתם. מה אנחנו עושות מכל החכמות שלמדנו? האם אנו מיישמות אותן לטובת הכלל? לעזור לאחרות? למדתי משהו חדש האם שמרתי אותו לעצמי?
מה אנחנו עושות עם הגבורה שיש לנו? מתגברות היכן שצריך? שותקות כשצריך ומוותרות? מה אנחנו עושות עם העושר שיש לנו? מחלקות אותו עם מי שאין לה?

כתבתי סיפור משל שמסביר לדעתי את המסרים הללו ויכול לעזור להפנמתם. בהמשך, כהרגלי הבאתי רעיונות ליצירות ושאלות לדיון עם ילדים סביב הסיפור ומסריו.

הגננים וחלקות האדמה

בממלכה רחוקה, מלך מלך אדיר, טוב לב ועשיר. למלך זה, היו שרים, יועצים, משרתים ובעלי תפקידים שונים ורבים. כל אחד מילא את תפקידו נאמנה, בצורה הטובה ביותר. גם נתיני המלך, שאהבו את מלכם מאוד, בכל ליבם, ניסו להחזיר לו טובה בכל דרך שיכלו והשתדלו לנהוג ביושר, בנאמנות ובכבוד כלפיו. לא היו הפגנות, ולא היו צעקות ואלימות. זו הייתה ממלכה יחסית טובה ורגועה. אנשים רבים היו משכילים, אחרים היו עשירים והיו גם גיבורים גדולים.

ובכל זאת, מדי פעם צצו כמה בעיות. והבעיה העיקרית בממלכה זו הייתה "גאוותם" הגדולה של כל מיני גיבורים, עשירים וחכמים אלו. שהיו בטוחים שבזכותם עומדת הממלכה. עד למקרה ההוא בו כולם ידעו, למדו וראו שלא החכמה, ולא העושר ולא הגבורה הם העיקר – אלא ההתנהגות, דרך החיים היומיומית.

הסכיתו ושמעו:

שני הגננים

בחצר ארמון המלך, הייתה גינה רחבה וגדולה מאוד. גינה ענקית ממש, בעלת כמה מפלסים. בכל קומה היו סוגי צמחים שונים. במפלס התחתון ביותר היו העצים הגבוהים והחזקים ביותר בגינה. עצים מכל הסוגים והמינים שיכלו לצמוח בחבל ארץ זה. במפלס אחר היו פרחים בשלל צבעים, גוונים וריחות. במפלס נוסף, צמחו צמחי תבלין שונים. וכך בכל מפלס צמחו צמחים אחרים.

הצמחים טופלו במסירות רבה על ידי גננים מקצועיים וטובים שחלקו ביניהם את העבודה.
הגנן הראשון היה גנן מדופלם שלמד שנים רבות בחו"ל את כל תורת הצמחים. הוא טיפל בצמחיו על פי הספר ממש. הוא היה חכם וידען והיה בקי בכל סודות הגינון. הוא ידע איזה סוג אדמה מתאים לכל צמח, באיזו עונה יש לגזום, מתי לעדור, להשקות וכמה להשקות כל פרח, עץ או עשב. כל שאלה נבחנה אוטומטית בספרים.
הגנן השני, לעומת זאת, היה גנן פשוט. הוא טיפל בצמחיו בעיקר מתוך ליבו האוהב. מגיל ילדות, הוא טיפח צמחים ביד אוהבת ומלטפת. ותוך כדי השנים רכש ניסיון וידע עצום אך מעולם לא למד בצורה פורמלית, רשמית. לא היו לו תעודות אלא ההצלחות שבחצרות אותן טיפח.

הגנן הראשון, המדופלם, נהג להתגאות ולהקניט תדיר את הגנן הפשוט, לא פסח על אף הזדמנות:
"מה אתה מבין בגינון?" היה שואל אותו. "רק אני יודע איך לגדל פרחים וצמחים יפים, טובים ובריאים!" או שהיה פונה אליו בלעג: "לך ללמוד אחר כך תחזור לכאן, אני בכלל לא מבין מדוע המלך מעסיק אותך כך בלי תעודה ובלי הסמכה".
אך אותו גנן פשוט, כיבד את חברו המדופלם והשיב בשקט שכדי לטפל בצמחים נדרשים לב אוהב, ידיים טובות ומלטפות וניסיון חיים עם הטבע.
כל אחד היה בטוח בצדקת דרכו.

משימת מלכות

המלך, שהסתובב מדי פעם בגינתו היפה והמטופחת, שמע את דבריו של הגנן המדופלם אל הגנן הפשוט, והללו לא מצאו חן בעיניו כלל. הוא חשב וחשב כיצד ללמד את הגנן לקח, ולהעמיד אותו במקום צנוע יותר. לאחר מחשבה עמוקה, החליט לערוך תחרות.

הוא קרא אליו את שני הגננים וציווה עליהם כך:

"גננים יקרים שלי, שניכם איכותיים וטובים מבחינתי". אמר המלך מבלי לפספס את הפרצוף הלעגני שהפנה הגנן המדופלם לגנן הפשוט.
"יש לי משימה עבורכם. בעוד חודשיים מהיום, אערוך טקס חשוב ומכובד בחלקת אדמה חדשה שבגני. עליכם לטפח אותה ולשתול את אותו סוג של צמח שאתן לכם. סמוך למועד הטקס אגיע עם הפמליה שלי לחלקה. אני מצפה לראות את חלקותכם מטופחות ופורחות. אני סומך עליכם ובטוח שכל אחד יעשה כמיטב יכולתו להצלחת המשימה בחלקתו". המלך סימן לאחד המשרתים שלצידו, וזה הניח שקיק עם זרעי צמחים שישתלו בחלקה החדשה. "אתם משוחררים כעת לעבודתכם".

אוזניים למלך…

ברגע שיצאו מהמלך, לא הצליח הגנן המדופלם לעצור את עצמו וישר פנה לגנן הפשוט ואמר לו: "מה נראה לך? שאתה מסוגל להצמיח את הזרעים האלו? אין לך שום סיכוי, אני מכיר את סוג הצמח הזה, אני מזהה את הזרעים הללו ולא אגיד לך מה הם. תצטרך ללכת ללמוד בעצמך כפי שלמדתי אני. וכעת אגש לספרים שלי, אחזור ואשנן את הנדרש ובעוד חודשיים תראה בעצמך שתמיד צדקתי".

"נחיה ונראה, אני מאחל לשנינו בהצלחה רבה. יש לנו מטרה משותפת: שהחלקה תהיה מטופחת כראוי לכבוד המלך. אין לי עניין להצליח יותר ממך". השיב הגנן הפשוט ויצא למחסן כלי העבודה "אגש ישר למלאכה, חבל על הזמן…" חשב.

והמלך? שמע את חילופי הדברים על אף שהגננים לא ראו אותו. הוא שמח בדבריו של הגנן הפשוט וכעס על הגנן המדופלם. המלך ידע, שהגנן הפשוט הוא שיזכה בתחרות. כיצד ידע זאת? נחשו בהמשך…

שתילה וצמיחה בחורף

הזרעים שהעניק המלך לשני הגננים, היו זרעים מיוחדים שטרם היו בממלכה. הללו אומנם מתאימים לאדמת הגינה, אך הצמחים שלהם פורחים אך ורק בבוא האביב. כשהשמש חמימה ונעימה. אך טרם הפריחה, זקוקים הם להישתל באדמה זמן של חודשיים לתחילת תהליך הצמיחה. הגנן המדופלם הסתגר בחדרו והעמיק בחיפוש אחר סוג הזרעים הללו. הוא חיפש ושאל וחקר. לאחר זמן מה, היה בטוח בעצמו שהוא יודע בדיוק איך לגרום לזרעים הללו לצמוח מהר. וממחשבה למעשה. הלך לחלקת האדמה המדוברת, חפר, עדר, שתל, כיסה, השקה ועשה כל הנדרש כדי שהזרעים יצמחו.

הגנן הפשוט, הלך מיד עם קבלתם, לשתול אותם. מניסיונו ידע שזרעים מקומם באדמה. הוא הרגיש אותם וידע שהם זקוקים לחום ואהבה יותר מכל דבר אחר. מכיוון שעכשיו חורף, לא יכל הגנן הפשוט לסמוך על השמש.. הוא בעצמו היווה מקור החום והאהבה. בכל יום ויום הגיע לחלקת האדמה, ליטף את העפר, דיבר אל הצמחים כאילו היו חבריו משכבר הימים. וכך עוד יום ועוד יום.

מדי פעם, כאשר הגיע הגנן המדופלם לחלקה החדשה, לעג לחברו הגנן הפשוט המדבר עם הצמחים שטרם צמחו. הוא בכלל לא הבין מדוע הוא מגיע לחלקה בכל יום ויום למשך שעות! הוא עצמו הסתפק להגיע לחלקה זו רק פעם ביום-יומיים להשקות את הזרעים ותו לא, הרי כך כתוב בספר. שהצמחים צריכים השקיה אחת ביממה". ובימי גשם? הוא כלל לא טרח להגיע. הצמחים צריכים מים – והם קיבלו מים. הכל בסדר חשב לעצמו.

הגנן הפשוט פגש באחד הימים סמוך לארמון את הגנן המדופלם ושאלו: "האם תהיה מעוניין שאסייע לך בחלקתך? אני רואה שאינך מגיע בכל יום. הצמחים זקוקים לך אני מניח שאתה עסוק מאוד, אשמח לעזור לך." "אתה? שאתה תעזור לי? אל תתערב לי בענייני. אני לא צריך את העזרה שלך, אתה תזיק יותר ולא תועיל בכלל. הרי לא למדת כלל ואין לך תעודות כמוני.. לך עסוק בחלקתך ותן לי לעבוד בשקט". גם שיחה זו, שמע המלך. שמע, והחריש. לא. הוא לא אהב זאת כלל. הגנן המדופלם היה ממש גנן מקצועי שעבד בנאמנות ובקפדנות אך יחסי האנוש שלו, החום והאהבה האנושיים היו ממנו והלאה.

אביב הגיע

וכך עבר חלף החודש הראשון וגם השני. והנה לקראת תום החודשיים, הימים החלו להתחמם. השמש החלה לזרוח חזק יותר ושעות רבות יותר. והנה בוקר אחד הגיע המלך ופמלייתו לאותה חלקה. בלי הודעה מוקדמת. הגנן היחיד שהיה במקום היה הגנן הפשוט שכאמור לא פספס אף יום של ביקור בחלקת האדמה ושהה בה זמן ממושך. הוא ידע שצמחים חדשים, הם עדינים יותר. וכמו ילדים צריכים טיפוח, השקעה, חום ואהבה גדולים יותר מהצמחים האחרים. לכן השקיע בהם את מיטב מרצו וכוחו. את כל כולו.

המלך הגיע וראה שניצנים ראשונים יצאו בחלקתו, ואילו בחלקת הגנן המדופלם – שאיננו – שום זרע לא צמח. שום ניצן. לא כלום.
בשלב זה לא אמר דבר. לאחר ימים מספר חזר שוב לאותה חלקה, וגם הפעם ראה בה רק את הגנן הפשוט עם חלקתו הצומחת.

כן האביב הגיע. והחלקה בשיא פריחתה!

בחלקות האדמה

המלך ביקש לקרא לגנן המדופלם להגיע במהירות לחלקתו. כשזה הגיע פנה אליו המלך בשאלה: "אשמח לדעת מה אירע לך וכיצד חכמתך הרבה לא הצליחה לגרום לזרעים לצמוח? ובכלל היכן היית בימים האחרונים? מדוע זנחת את החלקה החדשה? אבקש הסברים".

"הוד רוממותו" השיב המדופלם, "ראה, אני בצעתי בדיוק כפי שציוויתני. מרגע שקיבלתי את שקיק הזרעים, הלכתי לחדרי ולמדתי אודותם והטיפול בהם. קראתי וחקרתי והעמקתי ומיד לאחר מחשבה רבה, שתלתי אותם. לא חסכתי אף מאמץ. בכל פעם שהגעתי לראות את הצמיחה שלהם השקיתי אותם בדיוק כפי שכתוב. הרי לא כתוב שהצמחים צריכים שכל יום אגיע לכאן. אני טרוד בעוד משימות רבות… ולמען האמת, גם חיפשתי הסברים בספריי הרבים על כך שהם טרם צמחו. אני בחיפוש אחר תוסף טבעי לתת להם לזירוז הצמיחה".

"מעניין מאוד מה שאתה אומר. למדת חקרת ובכל זאת לא הצלחת. כנראה לא הכל טמון בחכמת הספרים שלך" אמר המלך. "הבט אל חלקתו של שכנך, הגנן הפשוט כדבריך. הבט ואמור לי מה אתה רואה..?"
כעת, החוויר הגנן הפשוט כשראה את חלקתו המטופחת והפורחת של שכנו הפשוט לעומת החלקה שלו המוזנחת, והלא פורחת.

"אתה בטח יודע, שמחר תם המועד שהקציתי לכם. והטקס המיועד, יחול מחר בערב. החלקה שלך נותרה כפי שקבלת אותה. מראה מבזה ומאכזב ביותר. הבה נשמע את דבריו של הגנן השני. כיצד הצלחת גנן יקר לטפח כך את חלקתך?"

הניצחון האמיתי

"הוד רוממותו, ניגשתי הישיר אל המלאכה ברגע שקבלתי את זקיק הזרעים. אומנם לא כל כך ידעתי מהם בדיוק הזרעים הללו. כי טרם ראיתי כמותם בכל הממלכה. אך ידוע לי בוודאות שכל זרע וגרעין, זקוק לחום ואהבה כמו ילד קטן שגדל. ומרגע השתילה, בכל יום הגעתי הנה, ביליתי כאן מס' שעות, ללטף את האדמה, ואת הניצנים הראשונים שצמחו לאחרונה. דברתי אליהם מליבי החם והאוהב. אמרתי להם שעליהם לצמוח למען המלך. כדי שהחלקה תהיה מוכנה לטקס שבקשת הוד רוממותו לערוך. ובנוסף טיפחתי את החלקה עצמה, ניקיתי, הסרתי לכלוכים ומזיקים, עלים יבשים שעפו.. והנה כבודו רואה את הצמחים היפיפיים שצמחו עם בוא האביב. אני מתרגש מאוד מהמראה המלבלב".

"אכן, כן גנן יקר. ניסיונך העשיר בטבע, חמימות ליבך ועינייך הטובות, צניעותך כמו גם מסירותך למשימה הם אלו שזיכו אותך בניצחון. הטקס מיועד עבורך. לציין את ניצחונך האמתי. ניצחון הצניעות, הענווה, העין הטובה, החום והאהבה על פני כל החכמות, הגבורות והעושר. אני יודע שבקשת לעזור לשכנך אך זה סירב לקבל ממך את עזרתך ולכן באשמתו החלקה מוזנחת ונראית כל כך עלובה.
וכולם יחזו בחלקות. יראו וילמדו זאת. תודה לך גנן יקר. מהיום אני מעלה אותך תפקיד ותקבל שכר גבוה יותר. בטוחני כי תמשיך לאהוב ולטפח את הגינה המלכותית שלנו כפי שעשית עד כה".

"תודה כבוד המלך, תודה מקרב לב, אשמח להמשיך לשרת את כבודו ולטפח את הגינה שאני כה אוהב." התרגש הגנן עד עמקי נשמתו.

ובטקס – אין צורך להכביר במילים…. אתן לבטח מבינות מה אירע בו מי שמח והתרגש ומי התבייש… מה למדו התושבים ומה התחזק אצל כולם…

סיכום, דיון ורעיונות ליצירה עם ילדים

הסיפור שלפנינו מעביר מסרים חשובים לחיים. בחברה שלנו, שבה הידע וההשכלה הם ערכים "עליונים", חשוב שנזכור שאדם לא נמדד רק לפי התארים והתעודות שלו, ולא לפי שנות לימודיו…
אנחנו נמדדות בסופו של דבר, בחכמת הלב. ביכולת לשלב בין הידע שרכשנו, לבין התנהגותנו, החמלה, הרגישות והיכולת ליצור קשרים עם אנשים אחרים. זה מה שהופך אותנו לאנשים טובים יותר. כמה אנחנו למען האחר. ולא רק כמה ידע יש לנו. כדי לחנך ולגדל, להוות השראה לדור העתיד, לעובדות, מה שנדרש הוא הלב החם והאוהב. ההשקעה היומיומית. הטיפוח המסור מכל הלב ולא ללכת "על פי הספר". הידע נרכש עם ניסיון החיים כשרוצים בכך… אפשר וטוב ללמוד, אך יותר חשוב הוא ליישם בפועל במעשה עצמו… מבלי לשכוח את עבודת הלב… הידע לבדו אינו מספיק. והגאווה – מביאה לכישלון. מה שאין כן הצניעות שמביאה את האדם לניצחון!

המשל מלמד אותנו בעיקר שלושה מסרים:

הגאווה יכולה להפיל גם את החזק ביותר: הגנן המדופלם עם כל חכמתו לא הצליח המשימה עקב גאוותו בידיעתו.
גם האדם הפשוט יכול להפוך לאדם החשוב: למרות היותו גנן פשוט ולא מדופלם, הוא הצליח במשימה וקיבל קידום.
החוכמה האמיתית היא לא רק בידע, אלא גם בצניעות ובאהבה שאתה מכניס במעשים שלך: בדיוק כמו הגנן הפשוט, שלמרות שלא היה לו ידע וניסיון קודם ספציפי בסוג הזרע הזה, לא התייאש והמשיך לטפח בכל יום באהבה את החלקה והזרעים עד לצמיחתם ואף לאחר מכן.
לא לזלזל באף אדם, מכל "מלמדי השכלתי" אל יתהלל חכם בחכמתו.

רעיונות ליצירה ושאלות לדיון עם ילדים:

כשקוראים סיפור ומתעמקים בו בשאלות או ביצירות, הדבר מסייע להבנת המשמעות העמוקה של המסרים, לפתח וליישם את הערכים הטמונים בו. להלן שאלות לדיון ורעיונות לפעילויות ויצירות עם הילדים:

שאלות לדיון:
- מה אתם חושבים על התנהגות הגנן המדופלם?
- מה למדתם מהגנן הפשוט?
- כיצד פעל המלך?
- לאיזו מהדמויות התחברתם?
- מדוע לדעתכם, ידע המלך מראש, כי הגנן הפשוט הוא זה שיזכה?
- מה זה אומר להיות צנוע? ומה זה אומר להיות גאוותן? האם אתם מכירים מילים נרדפות לתכונות אלו?
בקשו מהילדים לצייר סצנה אחת מתוך הסיפור כגון: חלקות האדמה, ארמון המלוכה, הגינה המלכותית, הצמחים ועוד
הילדים יכולים לעשות הצגה/משחק תפקידים ולספר את הסיפור בדרכם… אפשר גם באמצעות תיאטרון בובות מקופסת נעליים
בקשו מהילדים להמשיך את הסיפור, ולתאר את הטקס המכובד. כיצד לדעתם הרגיש הגנן המדופלם? הגנן הפשוט? המלך? ובכלל הנתינים וכל באי בטקס?
יצירות שונות:

סיפורים נוספים עם פתגמים

הלוואי שנצליח בע"ה להשתמש במשאבים שה' נתן לנו לטובת הכלל בצניעות, באהבה ובדרך הישרה!