מגילת אסתר בגרסה קלה לילדים
מגילת אסתר.. איזה שם מיוחד יש למגילה הזו. מגילה מלשון גלוי, אסתר מלשון הסתרה… וזה בדיוק מה שהסיפור המיוחד הזה מספר לנו… גילוי המוסתר.
המגילה נכתבה על ידי אסתר ומרדכי. פירושים רבים נכתבו עליה להסברת הפסוקים, המהלכים, השמות ובכלל כל התקופה כולה. את המגילה קוראים פעמיים: פעם ראשונה בליל פורים ופעם שניה ביום פורים עצמו בדרך כלל בבוקר ובבית הכנסת (לא חובה בבי"כ). כדאי לחבר גם את הילדים לסיפור הפורים כך שיבינו על מה ומדוע אנו חוגגים ושמחים כל כך בחודש זה. ולכן כתבתי את הסיפור באופן קליל שיתאים לילדים…
קריאה מהנה ומועילה… שימו לב זהו סיפור המגילה ולא המגילה עצמה.
סיפור חדש בספר הקטן שבגן
"הי ספר גדול" פנה הספר הקטן לשכנו במדף בפינת הקריאה בגן הילדות החמודות.
"כן ספר קטן מה רצונך?" השיב לו הספר הגדול.
"אני רוצה להקריא לך סיפור חדש, סיפור מופלא, סיפור מרתק, סיפור שכזה מעולם לא שמעת, סיפור מדהים ומיוחד, סיפור"
"סטופ עצור ספר קטן הבנתי את כוונתך. ובכן חכה מעט שכל הילדות תגענה לפינת הקריאה שתשמענה גם הן את הסיפור שלך. הנה אני כבר קורא להן".
הופ הופ קפץ הספר הגדול מהמדף. הגננת שהבחינה בספר הגדול קראה מיד לבנות: "בנות יקרות אולי נעבור כעת לפינת הקריאה? בואנה, תשבנה על השטיח, הספות והכריות ונקשיב כולנו יחד לסיפור חדש. אולי הפעם הספר הקטן יספר לנו את סיפור המגילה. הרי פורים מתקרב אלינו כל כך… הנה חודש אדר כבר נכנס. אתן זוכרות שדברנו שפורים בא ואיתו שמחה גדולה? אז בואנה נקשיב ונבין גם למה ומה אירע? קדימה ספר תתחיל לספר". פנתה הגננת לספר הקטן.
הספר הגדול חזר למקומו והספר הקטן קפץ קפיצה ישירה ורכה על השטיח הרך ודפדף באחת לעמוד המדויק.
"הקשבנה ילדות יקרות לסיפור חדש, לסיפור מופלא, לסיפור מרתק, לסיפור ש"
"ספר קטן, עצור ופשוט תתחיל לספר. הילדות מוכנות ומקשיבות" עצר אותו הספר הגדול שחשש מההקדמה הארוכה שאותה שמע כבר מקודם…
"תודה ספר גדול, הנה אני מתחיל…" השיב בשמחה הספר הקטן. "מוכנות ילדות חביבות?" שאל.
"כן!" ענו הבנות המתוקות כולן יחד במקהלה.
"אז הקשבנה היטב לסיפור המגילה…"
רקע היסטורי קצר
לפני הרבה מאוד שנים, הרבה יותר מאלפיים שנה, שזה עוד הרבה הרבה לפני שבכלל הדפיסו ספרים!
מלך מלך רשע מרושע ושמו נבוכדנצר. הוא החריב את בית המקדש הראשון ולקח את הכלים הקדושים לארמונו בבבל. המלך הזה בא על עונשו ומת. לאחריו מלך מלך אחר שנקרא בלאשצר. המלך הזה גם היה רשע גדול וב"ה הוא נהרג ובבל נכבשה על ידי דריווש מלך פרס. לאחריו, מלך כורש שהסכים ליהודים לשוב לארצם, לירושלים לבנות את בית המקדש. מסיבות מסוימות, הם לא הצליחו להשלים את המשימה. ובהמשך השנים עלה אחשוורוש לשלטון הפרסי. הוא קבע את ארמונו בעיר שושן, שהפכה לבירת פרס.
למלכה, הוא בחר את ושתי, אישה רשעית כמו אביה, בלאשצר, סבה נבוכדנצר וכמו בעלה, אחשוורוש.
וכאן במקום ובתקופה הזו מתחיל הסיפור המיוחד שלי. סיפור מגילת פורים.
הקדמה לסיפור המגילה
בארץ רחוקה ושמה פרס, בעיר שושן, מלך המלך אחשוורוש כבר שלוש שנים. ולא סתם מולך, הוא מלך על 127 מדינות! אתן מבינות ילדות יקרות? זה הרבה הרבה מאוד אנשים שנמצאים תחת מרותו. שהוא שולט עליהם. ואז הוא החליט לערוך משתה ארוך ארוך. למשך כחצי שנה. בכל יום ויום.
"נתינים יקרים! תושבי העיר שושן מוזמנים להגיע למסיבה החגיגית של המלך. כל הנתינות הבנות והנשים מוזמנות לחגיגה שנותנת המלכה!!".
כן בתקופה ההיא כבר הבינו – משתה לגברים, ומשתה לנשים.
מרדכי היהודי, היה אדם צדיק משבט בנימין, ראש הסנהדרין הגדולה שגלתה לבבל לאחר חורבן בית המקדש. הוא חי יחד עם עוד יהודים רבים, בשושן. מרדכי גידל בביתו את אחייניתו אסתר הצדיקה צאצאית לשאול המלך, שהתייתמה משני הוריה. זאת אומרת, שאבא ואמא שלה נפטרו והיא נותרה לבדה. לכן, דודה, מרדכי, גידל וטיפל בה במסירות.
וגם הוא כמו כולם שמע את הבשורה על המשתה. הוא התעצב על ליבו חשש מאד פן אחיו היהודים ילכו לאכול במשתה הזה. והרי אסור ליהודים לאכול יחד עם הגויים. אולי המאכלים שם יהיו לא כשרים? ומה בעניין היין? הרי אסור לשתות את היין שיגישו… ואיך אפשר לשמוח במשתה כזה כשאחשוורוש נהנה ומשתמש בכלי המקדש הקדושים ומבזה אותם? הוא ניסה בכל כוחו לשדל את היהודים שלא ללכת למשתה: "יהודים יקרים, אל תלכו לסעודה הזו. היזהרו אל תלכו לאכול שם". צעק מרדכי הצדיק.
אך למרות מאמציו הרבים, היו יהודים שהחליטו ללכת בכל זאת למשתה. הם חששו "אולי המלך יכעס עלינו ויעניש אותנו אם יראה שיהודים לא מגיעים למסיבה שלו. הוא ייעלב נורא.. נבוא הכל יהיה בסדר.." והם הלכו. ואכלו. ושמחו.
הקב"ה לא אהב את המעשה הזה כלל וכלל.
משתה אחשוורוש
בסעודה זו, אחשוורוש נהנה מאוד. הוא הראה לכולם איזה עושר יש לו. אילו כלים יקרים ויפים יש לו ואילו בגדים… כן כן הרשע השתמש בכלי המקדש ובבגדי הכוהנים. הוא דאג לתת אוכל כשר ליהודים כן הוא דאג לכולם.. שכולם ירגישו טוב…
הוא היה כל כך מאושר מעצמו שהוא שתה ושתה הרבה מאוד יין. וכשהוא שיכור ציווה על עבדו להביא את ושתי אשתו למשתה כדי שכולם יוכלו לראות עד כמה יפה היא.
אך ושתי המלכה, הייתה אישה רשעית מאוד. ולאור מעשיה הרעים בייחוד פגיעתה בבנות ישראל, ה' החליט להעניש אותה דווקא עכשיו. ברגע זה.
"איזה עונש קבלה המלכה?" שאלה אחת הילדות בגן את הספר הקטן.
"מה מענישים גם מלכה? חשבתי רק ילדים" שאלה ילדה אחרת.
עונשה של המלכה ושתי
"הנה אני מיד ממשיך. הקשבנה היטב. זה גם מצחיק וגם מוזר. לושתי צמחה קרן על הראש וגם זנב צמח לה. חחחחח תתארו לעצמכן ילדות יקרות מלכה עם קרן וזנב… ולא היא לא הייתה חד קרן חחח למרות שכך נראתה. חחח מלכה שאמרו שהיא הכי יפה בעולם נראתה כמו איזה חיה בגן חיות עם קרן וזנב אה וגם פצעונים עטרו את פניה. היא כמובן התביישה נורא במצבה:
"אוי מה נהיה לי איך אני נראית, מה זו המחלה המוזרה הזו שתקפה אותי פתאום? מאיפה הזנב הזה? מה זה? מה קורה פה?" שאלה את עצמה המלכה בצער כשדמעות עומדות לה בעיניים.
"הוי מי נוקש כעת על דלתי? מה? אני לא שומעת תצעק יותר בקול". בקשה המלכה בלי לפתוח את הדלת. "פתחי את הדלת המלכה, המלך מבקש לראותך במשתה שלו. הוא עומד על כך שתגיעי מיד." אמר המשרת בקול גדול. "אני לא פותחת הדלת בכלל ותגיד למלך שאני לא באה למשתה שלו בכללל". צעקה חזרה המלכה. "זה מה שחסר לי עכשיו שכולם יצחקו ממני מהמראה החדש שלי…"
המשרת רץ חזרה למקום המשתה: "אדוני המלך, חזרתי." אמר העבד תוך שהוא קד קידה לעבר המלך. הכוונה, שהוא משתחווה אליו בכבוד.
"היכן המלכה? הרי ציוויתיך להביאה הנה מיד!" שאג המלך.
"כן כן מלכי הלכתי אליה היא סירבה לפתוח לי את הדלת ובקשה למסור שלא תבוא למשתה שלך בכללללל" השיב העבד ברעד.
"מה???!! חצופה! איך היא לא מתביישת להמרות את פי!" המלך כעס ורתח.
"רתח? מה המלך היה על הכיריים? כמו קומקום מים?" שאלה ילדה מהגן.
"חחח לא. רתח הכוונה שהוא ממש כעס." אמרה הגננת והספר הקטן המשיך לספר.
"הוד מלכותך" פנה אליו ממוכן, אחד השרים של המלך. ממוכן זה, היה רשע שהיה לו שם נוסף הוא נקרא המן הרשע. הוא הבין שכעת יש לו הזדמנות פז "הוד מלכותך, אני חושב שצריך להרוג את המלכה ולתלות אותה על העץ מיד. מלכה שלא מקשיבה לקול המלך אחת דתה להיענש. ראה מלכי, היא לא חטאה רק לך אלא לכל הגברים בממלכה. מחר כל הנשים בממלכה לא ירצו להקישב לבעליהן ומה יהיה פה? קטסטרופה נוראה. הנשים ישלטו בנו".
"אתה צודק בהחלט ממוכן. מיד לתלות את המלכה! קדימה הזדרזו" ציווה המלך בכעס גדול. ושתי נלקחה בכוח ומתה תלויה על עץ.
אסתר המלכה החדשה
המשתה תם ונגמר. החגיגות הסתיימו זה מכבר כולם חזרו לביתם. גם המלך חזר לחדרו ונם את שנתו. כשהתעורר למחרת נזכרת בבת אחת בכל מה שקרה. "אוי אוי מה עשיתי!! הרגתי את המלכה שלי! עכשיו אין לי מלכה! עצוב לי מאוד איך נותרתי לבדי בלי מלכה".. והמלך כמו תינוק, החל לילל ולבכות.
היועצים ששמעו אותו בוכה הגיעו להרגיעו: " הוד מלכותך, הירגע וספר נא לנו מדוע הנך עצוב ובוכה כך?" שאלו היועצים. "אוי אוי זה נורא, איך עשיתי דבר כזה?? אוי אוי איך הרגתי את מלכתי? מה אעשה בלי מלכה?? אוי אוי" התייפח אחשווראש. "אל תדאג ואל תבכה אדוני המלך, אנחנו נשיג לך מלכה הרבה יותר טובה" "רעיון טוב, צאו מיד לדרך" ציווה עליהם המלך.
והשליחים יצאו דחופים לקיים את דבר המלך ולמצא לו מלכה אחרת. הם שלחו כרוזים שיכריזו ברחבי הממלכה "המלך מחפש מלכה! כל נערה נדרשת להתייצב!!"
"מה? כל נערה יכלה להיות המלכה? היא לא הייתה צריכה להיות נסיכה?" אמרה אחת הבנות.
"אני בכלל לא הייתי רוצה להגיע ולא להיבחר. מה להיות מלכה של המלך הרשע הזה??"
"את צודקת ילדה", אמר הספר הקטן זה בדיוק מה שחשבה אסתר. זוכרות שספרתי לכן עליה? היא ממש לא רצתה להיות המלכה. היא נשארה בביתה. אך שליחי המלך ידעו שאסתר נמצאת ובכח הוציאו אותה והביאו אותה לארמון הנשים. כל הבנות שהגיעו התייפו, התקשטו ורק אסתר נשארה כפי שהייתה. שהגיע הרגע המיוחל, לו כל הנשים מלבד אסתר חיכו לו, אחשוראש פגש נערה, נערה. אך אף לא אחת לא מצאה חן בעיניו. עד שפגש את אסתר. מיד כשראה אותה, ראה יופי מאין כמותו. חן נסוך על פניה. עדינות ואצילות פנים שהוא ידע שמצא את מה שחיפש. וממחשבה למעשה. המלך מיד הכריז: " אסתר את תהיי המלכה החדשה". הוא הניח את הכתר על ראשה ולכבודה ערך סעודה גדולה.
מרדכי חשש ומיד הלך לדבר עם אסתר: " אסתר, אל תגידי לאחשווראש שאת יהודיה, אך הזהרי והמשיכי לשמור את מצוות ה'". "אל דאגה דודי, לא אספר להם על עמי ולא על מולדתי ולא דתי וכמובן אשמור כל מצוות בוראי".
ומרדכי הלך. אך בכל יום הגיע לשבת בשער המלך כדי לראות מה שלום אסתר.
מזימת בגתן ותרש
באחד הימים, בהם מרדכי ישב בשער המלך הוא לפתע שמע שיחה שנערכה בתרסית. אחת השפות שלא רבים מכירים. בגתן ותרש היו שני שרים של המלך. הללו לא אהבו כלל את המלך וכעת ניהלו שיחה לתכנון דרך הריגתו. הם לא התייחסו למרדכי היהודי. הם היו בטוחים שהוא סתם יהודי לא יבין את שפתם. אך מרדכי ידע 70 שפות וביניהן השפה התרסית כמובן. והוא הקשיב לשיחה. הוא קלט מיד שה' עשה נס כרגע שהגיע בזמן הנכון למקום הנכון.
ובגתן ותרש משוחחים ביניהם, בהנאה שטנית:" שמע בגתן זה יהיה הסוף של המלך הגאוותן הזה!" "כן תרש רעיון מצוין אני אביא את הרעל אתה את כוס השתייה נערבב לו היטב וניתן לו בערב". "כן, מצוין בגתן כך תוך כמה שניות זהו, אין יותר מלך. חחחח".
מרדכי שמע והבין שיש לו תפקיד הצלה. בלי לאבד אף רגע רץ לכיוון ארמונה של אסתר. שם נכנס לשוחח איתה: "אסתר, הקשיבי אלי. רוצי והזהירי את אחשוורוש שלא ישתה מהשתייה שיגישו לו הערב. בגתן ותרש זוממים להרעיל אותו. יש להם רעל והם מתכננים להכניס אותו לשתייה כדי שהמלך ימות. שמעתי אותם עכשיו משוחחים על כך. לכי הזהירי אותו". ביקש מרדכי מאסתר המלכה.
"כמובן דודי היקר, אלך מיד לעשות את בקשתך. תודה לך". ואסתר רצה לכיוון ארמונו של אחשוורוש.
כשנכנסה מיד קראה: "מלכי, הוד רוממותך, היזהר ואל תשתה מהשתייה שיגישו לך בגתן ותרש. מרדכי היהודי שיושב בשער המלך ביקש שאודיע לך זהם מתכננים להרעיל אותך".
"מה? את בטוחה במה שאת אומרת אסתר?"
"בטוחה במאה אחוז." השיבה המלכה.
והנה, בגתן ותרש נכנסים. הם לא שמעו את השיחה שזה עתה הסתיימה. "הוד מלכותך, הנה השתייה המלכותית שלך". אמרו.
"מלכותית אה?? כבר נראה.. שפכו את הכוס מיד על הרצפה וקראו לכלב להגיע הנה.
"מדוע עלינו לשפוך שתיה מיוחדת וטובה שכזו? עמלנו עליה רבות שתערב לחכך…" אמרו השניים.
המלך לא השיב. הוא הביט על הכלב שעט על השתייה ולגם את כל התכולה. לאחר מס' שניות, הכלב חרחר ונפל מת.
"עצרו אותם! עצרו את בגתן ותרש ותלו אותם מיד על העץ!" ציווה בכעס אחשוורוש. ומה שרצו הם לעשות למלך, חזר עליהם. הם מתו שניהם יחדיו.
המלך אחשוורוש היה מודאג מהמקרה יחד עם זאת שמח שניצל. הוא פתח את ספר הזיכרונות שלו ורשם כך: "מרדכי היהודי הציל את המלך מידי בגתן ותרש." הוא הבטיח לעצמו שייתן לו את שכרו.
אך הזמן עבר, והמלך שכח. ובינתיים…
המן הרשע
למלך היה שר רשע שנקרא ממוכן, או בשמו השני המן. כך החליט כעת להיקרא. אד זה, שנא את היהודים שנאת מוות. אך אחשוורוש החליט לגדל אותו ולתת לו מקום של כבוד במלוכה. אחשוורוש ציווה ציווי חדש: כל מי שרואה את המן עובר נדרש לכרוע ולהשתחוות אליו. וכולם צייתו לציווי. כולם? לא. חוץ ממרדכי היהודי. מרדכי היה צדיק ולא רצה להשתחוות לפסל שענד המן על צווארו. "המרדכי הזה, חצוף!!! הוא לא משתחווה אלי! אני שונא אותו. אני אגרום לו למות. לא.. חחח יותר מכך". צחק המן בשנאה "אני אהרוג את כל היהודים כולם! שלא יישאר שום זכר מהם! חחחחח".
"הוד מלכותך", פנה המן לאחשוורוש.
"כן המן, דבר. מה יש לך לומר? אל אחשוורוש.
"הוד מלכותך, בוודאי שמת לב שיש בין הממלכות שלך, עם אחד מפוזר ומפורד. שיש לו דת שונה, ולא מקיים את החוקים שלך. לא שווה לך להשאירם. אני מוכן לתת לך 10,000 כיכר כסף ותתן לי רשות להרוג אותם".
"אין שום בעיה. עשה כדבריך המן. הנה הטבעת שלי תוכל לכתוב מה שיתאים לך."
וכך היה. והמן חזר לביתו שש ושמח עם טבעת המלך על ידו. "וכעת אגריל גורל. אפילו פור. שאדע באיזה יום נבצע את גזר הדין המדהים הזה. חחחח. הו! נפלא בחודש אדר. זה מצוין. זה חודש בו אין להם חגים והיהודים לא יקיימו מצוות. ולהיפך זה היום בו מת המשה שלהם.. כך יהיה להם חודש עצוב עוד יותר.. חחחח עכשיו אכתוב אגרות ונפיץ לכל הממלכה".
השליחים יצאו שוב דחופים להעביר את האגרות שכתב המן הרשע וכה היה תוכנם:
"המלך אחשוורוש מאשר להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, נשים וגברים ביום י"ג וי"ד אדר הקרוב"
בקשת מרדכי מאסתר
ומרדכי ידע את מה שקרה הוא שמע על הגזירה והצטער מעומק הלב. הוא לבש על עצמו שק, שם אפר על ראשו לאותו אבל וצער וביקש מהיהודים לחזור בתשובה "אולי ה ירחם עלינו ויבטל מעלינו את הגזרה הנוראה" כך עבר בין היהודים והתחנן.
אחד המשרתים של אסתר פגש את מרדכי במצבו הנורא ומיד הלך לדווח למלכה: "אסתר המלכה, ראיתי את מרדכי לבוש שק ועל ראשו אפר. הוא עצוב נורא". "מה? למה? מה קרה? לך קח מיד את הבגדים האלו ותן אותם למרדכי"
אך מרדכי סירב לקבל את הבגדים הוא ביקש מאסתר דרך השליח להודיע לה על הגזירה ושהיא תנסה ממקומה במלכות, לבטל אותה בדחיפות. אך אסתר ששמעה את הודעתו של מרדכי נחרדה וחששה: "הרי המלך אסר להגיע אליו בלי הזמנה ממנו. ולי הוא לא קרא כבר שלושים יום. אם אבוא אליו הוא עלול להרוג אותי אלא אם כן יושיט לי את השרביט…"
מרדכי מפציר שוב באסתר ואומר לך "אסתר, אולי דווקא בשביל זה הגעת למלכות. כדי להציל את היהודים. ואם לא את תפעלי למען העם, ההצלה תבוא ממקום אחר אבל את ובית אביך תאבדו ".
"בסדר מרדכי. אעשה זאת. אשוחח עם אחשוורוש המלך. אבל אני מבקשת שתכנס את יהודי שושן כולם, ותצומו עלי שלושה ימים. גם אני ונערותיי נצום. ובסוף הימים הללו אלך ואדבר איתו."
"כך נעשה אסתר".
ומרדכי אכן מכנס את כל יהודי שושן ומתכנסים לשלושה ימי צום ותפילה.
מהפך מופלא
בסיום שלושת הימים הללו, קמה אסתר למרות חולשתה הרבה לאחר שלושה ימי צום ובכי. התלבשה בבגדי מלכות, הניחה את כתר זהב על ראשה וצעדה לכיון בית המלך. אסתר עומדת בחצר מול המלך והמלך אחשוורוש רואה אותה והיא מצאה חן בעיניו. הוא לא כועס עליה בכלל על כך שהגיעה בלי הזמנה. הוא מושיט לה מיד את שרביט הזהב.
אסתר מבינה שה' הציל אותה והיא מודה לו בלב שלם. היא מתקרבת עד שראשה נוגע בראש השרביט. אחשוורוש פונה אליה ושואל אותה: "מה לך אסתר המלכה? ומה בקשתך? עד חצי המלכות אתן לך".
ואסתר משיבה בנועם ובצניעות: "מבקשת אני להזמין היום את המלך למשתה שעשיתי לכבודו יחד עם המן."
נענה המלך אחשוורוש בחיוב וציווה על עבדיו למהר את המן למשתה. ובמשתה שואל המלך את אסתר: "מה בקשתך אסתר המלכה? עד חצי המלכות אתן לך". ואסתר משיבה "אבקש מהמלך והמן להגיע גם מחר למשתה אשר אעשה לכבודו".
והמלך כמובן נענה שוב בחיוב… איך יסרב למשתה?!
ובינתיים….
רעיונה המרושע של זרש אשת המן
המן יוצא ממשתה היין של אסתר ונפגש עם מרדכי מתפלל יחד עם ילדים קטנים. אך מרדכי לא משתחווה אליו. והמן כועס. הוא זועם נורא. הוא מגיע הביתה ומספר לאשתו זרש, הרשעה אף יותר ממנו: "בכל פעם שאני רואה את המרדכי הזה אני מתמלא כעס ועצבים. אני לא יכול לראות אותו. אני האיש הכי חשוב אחרי המלך בכל הממלכה הזו אבל כל זה לא שווה לי כלום כשיש את מרדכי. הוא הורס לי את כל ההנאה שיש לי מהמשתה יין שבו השתתפתי עם המלכה וגם מחר אני מוזמן. ורק אני מבין כל השרים. אבל זה לא שווה כשיש את המרדכי הזה!!" כעס המן.
וזרש מצאה לו רעיון טוב: "מה הבעיה? לך תיקח עץ גבוה חמישים אמה "
"ספר קטן לא הבנתי, מה קשור אצבעות ידיים עכשיו? עץ גבוה כמו 50 פעמים האמה שלנו?" שאלה אחת הילדות.
"לא לא. אמה היא יחידת מידה קדומה בתקופת התנ"ך. היא שווה בערך ל 50 ס"מ. אז תחשבו כמה גדול היה העץ הזה בערך 250 מטר! זהב גבוה מאוד!! ואני ממשיך…
אז זרש הציעה להמן לקחת עץ גבוה מאוד ולתלות עליו את מדרכי. היא אמרה לו שילך לבקש רשות מהמלך ובטוח המלך יסכים. המלך הסכים להרוג את כל היהודים אז מה הבעיה תהיה להרוג את מרדכי בינתיים??
המן התלהב מאוד מהרעיון והלך מיד לבצע אותו.
הלילה הגורלי
ובלילה הזה, המלך מנסה להירדם. בעוד המן עסוק בעניין העץ, המלך מתהפך על משכבו מצד לצד ולא מוצא תנומה. משהו מציק לו משהו מפריע לו. הוא לא רגוע. הוא מרגיש שקורה משהו שהוא לא מבין אותו. מדוע אסתר קוראת להמן להגיע למשתה? בעודו חושב מחשבות עלה בדעתו "אולי היה איזה מקרה של אדם שהציל אותי ולא הודיתי לו על כך? ואולי בגלל זה לא מודיעים לי עכשיו מה קורה? משרת בוא הנה מיד פתח את ספר הזיכרונות והתחל לקרא".
המשרת פותח את הספר בעמוד בו כתוב שמרדכי הציל את המלך. המשרת שלא אהב את מרדכי ולא יהודים בכלל דפדף לעמוד אחר. אך גם קרה דבר מופלא, רשום שמרדכי הציל את המלך. הוא מנסה שוב ושוב אך בכל דף שהוא פותח כתוב אותו דבר. המלך מאבד סבלנות וכועס "נו תקרא כבר! מה אתה מחכה!!!"
והמשרת קורא: "מרדכי היהודי הציל את המלך אחשוורוש ממזימתם של בגתן ותרש".
"זהו? זה כל מה שרשום שם? לא כתוב מה קיבל מרדכי היהודי על שהציל אותי?" שאל המלך.
"לא. מרדכי לא קיבל דבר על כך." השיב המשר.
"זהו זה. זה העניין. אני מוכרח למצא דרך להודות למרדכי. אלך קצת לחצר לנשום אוויר צח." והמלך יוצא. ביוצאו שומע הוא צעדים בחצר ושואל: "מי בחצר בשעה זו של הלילה?" המשרת משיב לו "המן". "קרא לו אלי מיד" ביקש המלך.
תוך רגעים ספורים הגיע המן אל המלך. והמלך שאל אותו: "המן, יש לי שאלה חשובה. מה לדעתך המלך צריך לעשות לאדם שהוא חפץ לכבד ולהוקיר אותו?"
נהנה המן מהשאלה מאוד וחשב בתוך ליבו: "חח אני הכי חשוב. המלך מתכוון אלי.. זה מאוד פשוט לענות". כך חשב. "כבוד המלך, המלך צריך להלביש את האיש ההוא בבגדי מלכות, ולהניח עליו את כתר המלך. ואיש משרי המלך יוביל את האיש שירכב על סוס שרכב עליו המלך ברחבי העיר ויקרא: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".
"מהר עשה כל מה שאמרת למרדכי היהודי"
המן היה בטוח שלא שמע טוב: "מה? למי? לא הבנתי.."
"הבנת טוב מאוד המן. רוץ מהר לעשות ככל אשר דברת למרדכי היהודי שיושב בשער המלך. מהר! ואל תוריד שום דבר ממה שדברת. היזהר!" ציווה עליו המלך.
ומכאן החלה נפילתו של המן.
התפנית
המן רץ מחפש את מרדכי ומספר לו על ציווי המלך. המן מארגן את מרדכי, במקלחת, מספר אותו, מלביש אותו ועוזר לו לעלות על הסוס. מרדכי חלש אחרי שלושה ימי צום.. וזקוק לעזרה.. אז המן השר החשוב ביותר שהיה עד כה עוזר למרדכי .. אותו אדם שרצה לתלות על העץ. וכך כשמרדכי לבוש בבגדי מלכות המן מוביל את הסוס וקורא ברחבי העיר שושן "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".
והיהודי צהלו ושמחו. קרנם עלה והבינו שתפילתם התקבלה. ה' סלח להם ומפה הם ינצחו והגזירה תתבטל.
בדרכם, עבר המן ליד ביתו. שמעה ביתו של המן את מה שנעשה והייתה בטוחה שהאיש החשוב על הסוס הוא אביה ומרדכי הוא זה שמוביל את הסוס… לקחה הבת הרשעית דלי מלא מים מטונפים, זבל ושפכה על ראשו של ???
"אבא שלה המן!!!" צעקו הבנות שבגן במקהלה
"נכון מאוד. והמן מרים את ראשו כדי לראות מי עשה לו את זה?? והנה עיניו נפגשו בביתו.. זו נבהלת עד עמקי נשמתה ונופלת מהחלון. היא מתה במקום. והמן עולה לביתו אבל, עצוב, אומלל, מבוייש, מתוסכל וגם מסריח…חחח"
המן מספר את הקורות איתו בשעות האחרונות עם מרדכי וזרש אומרת לו: "אתה לא תוכל לנצח את מרדכי היהודי…" ומיד באים שומרי המלך לוקחים בכח את המן ומהבילים אותו למשתה של אסתר. "אין זמן להתקלח ולהחליף בגדים. המלך והמלכה ממתינים לך!". ובמהירות מגיעים לארמון למשתה של אסתר.
ניצחון גדול
המלך ואחשוורוש יושבים ליד אסתר מסביב לשולחן עמוס בכל טוב. ושוב שואל המלך את אסתר: "מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך? עד חצי המלכות אתן לך". ואסתר מגלה לאחשוורוש: "אם מצאתי חן בעיני המלך, ואם על המלך טוב, יציל אותי המלך ואת עמי. אם היינו נמכרים לעבדים לא הייתי אומרת מילה, זה היה יכול להועיל למלך. אבל גזרו את דיננו למות"
"מי זה שרוצה להרוג אותך ואת העם שלך?" שאל בכעס אחשוורוש.
"זה הוא. המן המן הרשע הזה". והמן נבהל עד עמקי נפשו. הוא הבין שהסתבך מאוד הפעם.
המלך קם בכעס ממשתה היין והלך לחצר להירגע. "את ושתי המלכה הוא הרג ועכשיו את המלכה השניה?" כך חשב בליבו.
והמן נבהל מבקש להציל את נפשו מידי המלכה אסתר ונפל על מיטתה.
בדיוק ברגע זה נכנס אחשוורוש ורואה את המן על מיטתה של אסתר הוא מתמלא בכעס גדול. "איך אתה מעז עוד לרצות לפגוע במלכה כאן מולי עוד?? אתה לא מתבייש?!!" כך צעק עליו אחשוורוש. והמן הבין שרע ומר יהיה סופו.
חרבונה, אחד משרי המלך מזכיר דווקא כעת: "המלך, הנה שם בחצר, העץ שהכין המן כדי לתלות את מרדכי האיש שהציל את המלך בזמנו…"
"תלו את המן על אותו העץ שחשב לתלות את מרדכי. עכשיו תכף ומיד!" והמן נלקח בכוח, נתלה על העץ ומת.
סוף טוב
לאחר מות המן, סיפרה אסתר לאחשוורוש שמרדכי היהודי הוא דודה. המלך קורא לו וממנה אותו לשר במקום המן. את הטבעת שנתן בעבר להמן, העביר כעת למרדכי. ואסתר בוכה ומתחננת למלך לבטל את הגזירה שעתידה להתרחש בי"ג אדר. המלך נותן את הסכמתו לשנות את הגזירה כי גזירת המלך אי אפשר לבטל. ומרדכי ואסתר כותבים אדרות חדשות הנותנות ליהודים זכות לפגוע בכל שונאי היהודים. וביום י"ג אדר ניצחו היהודים, נתלו עשרת בני המן. וגם ביום י"ד לחמו היהודים נגד כל שונאיהם.
והימים האלו הפכו לימי שמחה ומשתה. מרדכי קבע את מצוות החג ורק בערים המוקפות חוגגים בט"ו באדר.
מאותה שנה, י"ג אדר הפך ליום צום – לזכר תענית אסתר, י"ד פורים וט"ו באדר פורים לערים המוקפות חומה באותה תקופה.
"וואו איזה סיפור מדהים סיפרת לנו ספר קטן!"
"תודה רבה לך ספר נחמד"
"תודה לכן בנות יקרות על ההקשבה הפעילה! שמחתי לספר לכן את הסיפור ואני בטוח שלמדתן ממנו הרבה! להתראות בסיפור הבא"
וכל הבנות החמודות, יצאו להספקה להתרעננות קצרה לאחר הסיפור המפעים ששמעו זה עתה.. ומה איתכן??
מוסר השכל
מהמגילה אפשר ללמוד דברים עצומים לחיים. מה שאכתוב כאן הוא כאין וכאפס לעומת האוצר הטמון במגילה הזו. ובכל זאת אסיים את סיפור המגילה בכמה מסרים:
- מרדכי הציל את המלך עמדה לו זכותו כדי להציל את כל היהודים.
- מסירות נפש
- כח ההודיה. הכרת הטוב.
- אין ייאוש בעולם…
- אמונה ותפילה בכוחן לשנות מציאות
- עמידה איתנה בדעות
ועוד הרבה הרבה מסרים …
שיהיה לכולן פורים שמח!!
יצירת מסכה לילדים לפורים
חידון פורים
ברכות ואיחולים לפורים
תחפושת של בית
תחפושת מתנה
סיפורים נוספים מהספר הקטן:
לילה טוב בגן הילדים
סיפור חנוכה לילדים