זכרונות מבית אמא

קווים לדמותה של אמא ז"ל

השבוע, שנת התשפ"ב, מלאו תשע שנים לפטירת אימי היקרה ז"ל, שנפטרה לאחר שחלתה בלוקמיה. חודש לאחר שנודעה המחלה והיא בת 52 שנים בלבד.
משתפת אתכן מעט על דמותה המיוחדת שנוכל כולנו ללמוד ולהתחזק דרכה והלוואי שהדברים יהיו לתועלת ויעשו נחת רוח.
תודה לה' שזיכה אותי להיוולד לאם כמותה.

רקע כללי על אמא

אמא נולדה בישראל ביום השישי ד' בניסן התש"כ (1960). מקטנות נודעה במעשיה ובמידותיה הנאצלות. כשבגרה, הגשימה חלום ולמדה הוראה. לאחר סיום לימודיה נישאה לאבי שיחיה ויבדל לחיים ארוכים וטובים, ועברו לצרפת. המעבר לא היה קל, והיא כמהה לחזור לארצה האהובה והקדושה. היא התעדכנה מדי יום על הנעשה בה ובטאה את אהבתה לארץ ולשפת הקודש בכל דרך. כתיבה, לימוד עצמי והוראה: תנ"ך, יהדות, עברית ועוד. ללמוד וללמד היה עבורה תענוג שאין שני לו והכל עשתה במקצועיות, אהבה, ושמחה גדולה. בצרפת, אמא למדה ילדים יהודים בתלמוד תורה שהיה בבית כנסת. לפעמים גם קבלה זוגות לקדם אותם ביהדות ובתורה. זכורה לי משפחה אחת, זוג שביקשו להתגייר ואמא לוותה אותם ולמדה אותם הלכות, יהדות ומה שצריך. היה לה תמיד מאוד חשוב להחזיר יהודים לחיק היהדות ולמסורת היהודית.

אהבה נוספת היה לה: כתיבה. אמא כתבה על כל דבר המאפשר לכתוב אפילו על מפיות שולחן (!) דברי תורה, ברכות, ראשי תיבות למילים, גימטריות, משחקי מילים …(ממנה ירשתי אהבה זו…).
כך, זכיתי לאושרי הרב, לקבל פתקים, ברכות ומכתבים ממנה בנושאים שונים: לימי הולדת, לתקופת מבחני בגרות ותואר, סתם יום של חופש, יום של חורף, מתכונים ועוד. הללו מחממים את ליבי עד היום ומהווים מזכרת חמה ואוהבת מאמא שאיננה…

אמא הייתה בעלת אמונה תמימה וגדולה בבורא עולם שהכל לטובה. הודתה לה' על הטוב ועל האתגרים בחייה כמו המחלה וייסוריה, לדוגמא, את הבידוד שנאלצה לעבור, הגדירה כזמן התבודדות עם ה'. כך יכלה, לדבריה, לעבוד אותו טוב יותר רק היא מולו. והודתה על כך ועל המחלה …
בכל ימות השנה, השכימה קום לתפילת השחר. אחה"צ זרזה עצמה לתפילת מנחה/ערבית ותפילות רבות עלינו ועל עמ"י כולו. בכל לילה, עברה בין חדרי השינה שלנו, הניחה ידה על המזוזה, לחשה תפילה לה' ובסיום נשקה את המזוזה ביראת כבוד. תפילתה האחרונה הייתה בביה"ח. אבא שיח' סיפר כי ביום חמישי בו מצבה הדרדר, הזעיקה אותו באמירה "אני גוססת…" היא בקשה סידור תפילה לקחה אותו קראה "מודה אני…" מיד כשסיימה, גופה לא עמד, מערכותיה קרסו והיא התמוטטה.

אמא ע"ה, טרחה רבות לקראת שבת המלכה הכל בחריצות ושמחה. מיום חמישי התחילה בהכנת הבישולים והאפייה: בדיקת העלים הירוקים, אפיית עוגיות, קרואסונים, עוגות לכבוד שבת, הכנת וטיגון הקציצות שאין כמותן… ועוד. כך, ביום השישי ב-4 לפנות בוקר כבר קמה להכין את הבצק לחלות של שבת, ולגלטים (סוג של קרקרים טוניסאים) העמידה את החמין על האש, סיר קוסקוס, הדגים, הפקיילה, פשטידות, סלטים ועוד מבלי לשכוח חלילה להתפלל. גם בחגים ובייחוד לקראת פורים הכינה (יחד איתנו כמובן…. איזה כיף זה היה!) עוגיות מסורתיות רבות: יויו, דבלה, מקרוד, סיגרים, אותם הטבלנו בסירופ מתוק מסורתי, עוגיות קוקוס, עוגיות שקדים ואגוזים, קייקות, עוגות אישיות, שקולד צ'יפס, עוגיות לחם עם שוקולד (תרגום מצרפתית pains aux chocolats), עוגות שוקולד ועוגות קוקוס שוקולד ועוד מאפים ומאכלים ערבים ורבים מאוד!

כבר מגיל 4-5, למדה אותנו מלאכות בית כגון: סריגה, רקמה, תפירה לתיקוני בגדים, ועוד. תמכה ועודדה ליצור, לצייר, לאפות, לבשל ועוד.

מידותיה המובהקות של אמא

להלן תמצית ממידותיה המובהקות:

• צניעות:
  שמרה בכל עת ככל שיכלה על צניעותה בלבוש, בדיבור ובמעשיה. תמיד הקטינה את עצמה, וברחה מהכבוד. אמא ז"ל, הייתה אישה פשוטה ודווקא בפשטותה התגלתה גדולתה. אמא כיבדה כל אדם ואדם מהחשוב לפשוט ביותר באותה מידה. היא הייתה בעיני עצמה הפשוטה ביותר עלי אדמות וכולם מעליה.
• צדקה וגמילות חסדים:
  נתנה כסף לצדקה כל יום וגמלה חסדים בחיוך, בשמחה, באהבה, מבלי לבקש תמורה ופעמים רבות בסתר. הייתה לה רגישות, אהבה ואכפתיות לזולת. כאב הזולת היה בדמה. כל אדם שהיה זקוק לעזרה הייתה עושה "שמיניות באוויר" כדי לסייע אם באוזן קשבת, ייעוץ והכוונה, מילה טובה, צדקה, עזרה פיזית, ועוד.
• כיבוד הורים:
  הוריה היו בשבילה כל העולם. מה שאומרים קדוש. נזהרה מאוד שלא לגרום להם צער, וכיבדה אותם ככל שיכלה. הן בביקורים, בעזרה, בדיבור רך ומכבד, מקשיב ותומך. גם במצבי עייפות גדולה שלה, אם אביה היה זקוק לה, לא חשבה פעמיים ישר הלכה לסייע לו (רגלית).
• ברחה מלשון הרע, מחלוקות ובשורות לא טובות כמו מאש:
  הקפידה ללמוד בספרו של החפץ חיים על הלשון הרע. נזהרה לא לבשר בשורות רעות לאיש, לא לפגוע בשום אדם עד כדי שהייתה מתנצלת ומבקשת סליחה מזה שפגע בה! הייתה מזהירה "אם יש לשון הרע אני הולכת". הייתה ותרנית ומוחלת על כבודה העיקר שלא תהיה מריבה ומחלוקת. כמה כאב לה שבתור ילדים רבנו לפעמים אחד עם השני… באחת הפעמים אפילו בכתה והתמונה הזו לא תשכח ממני.
• שמחה:
  חיוך מחמם וממיס לבבות מאוזן לאוזן ועיניים בורקות מאושר ושמחה. תוך שהיא מעניקה כבוד לכולם ומסתפקת במועט. בשמחתה הקורנת, גלתה אהבה לעולם וראתה את הטוב בכולם.
• שלום בית חשוב מכל:
  עשתה הכל למען שלום הבית ואיחוד המשפחה שלה וגם של נשים אחרות. מאחר שראתה שאבי שיחיה זקוק לעזרה בחנות הדגים והבשר בשוק, עזבה את עבודתה כמורה והלכה לעבוד עמו. בנוסף, הייתה שדכנית מהלב בהתנדבות מלאה! (כשכל שיחת טלפון הייתה עולה הון) אף זכתה להקים כמה בתים בישראל, חלקם לאחר פטירתה… ממש לפני שקרסה, עוד העבירה "משימות שידוך" לכמה נשים.
• הקפדה על קיום המצוות:
  הקפידה לשמור מצוות, להתחזק ולקיימן בשמחה, מכל הלב ובכוונה ככל שיכלה וידעה. וכשהתאפשר לה סייעה לאחרים בקיום מצוות.
• ניצול זמן:
  לנצל כל רגע לעשות משהו לא לשבת ככה להשתעמם…תמיד עסוקה במשהו, לימוד, תפילה, קריאה, סריגה, מלאכת בית כל שהיא, עבודה .. רק לא להישאר בחוסר מעש. את המסר הזה העבירה לנו כל הזמן…

מעט מאמרותיה של אמא

אמא נהגה לומר משפטים בעלי חכמה. בעיקר בערבית טוניסאית ששמעה ולמדה מאימה, סבתי ז"ל. לצערי הרב אינני זוכרת ויודעת לומר אותם. אך מה שנשאר לי בזיכרוני, היו המשפטים שלהלן:

• יש כוח. תמיד יש. ה' נותן כח. אל תגידי אין לי כח, אלא תן לי כח:
  תוך הפניית אצבע כלפי שמיים בבקשה מבורא עולם שייתן כח
• אני? מי אני בכלל? מי אנחנו? סתם עפר ואפר…
• את אשר יגורתי בא לי: משפט שאימי האמינה בו מאוד. חששה מאוד מהמחלה, אפילו סירבה לבטא ולהוציא אותה בין שפתיה גם כשחלתה בה…ואת ההמשך אתן כבר יודעות.
• אל תדאגי יא עג'י, מתרגלים לכל דבר, הכל עובר בחיים, תזרמי
• רק בורא עולם, הכל ממנו…
• העיקר הבריאות – נפש בריאה בגוף בריא
• תשמעי בקולי יא עג'י את רק תרוויחי
• העיקר שלום בית אין כמו זה. תעשי מבעלך מלך את תהיי מלכה
• הכי חשוב לי שתהיו מאוחדים. האחדות במשפחה, הייתה נר לרגליה.

בקשה קטנה:
נשים יקרות, מי שמכירה משפטי חכמה ואמירות בטוניסאית, אשמח שתכתבו לי בתגובות… ותסייעו לי להשלים את החלק הזה בסיפור על אמא… מודה לכן מראש!

צוואתה של אמא

באישפוזה, אמא ע"ה רשמה יומן על מה שעבר עליה ובו השאירה לנו הנחיות לחיים. כמו צוואה התומכת ומחזקת יותר את החינוך שנתנה לנו.

בשורות הראשונות כתבה על ההלם והאלם שבה קבלה את הבשורה הקשה בדבר מחלתה. לאחר מכן, על התקופה שקדמה לאשפוזה. שלא הרגישה טוב זמן רב אך לא רצתה להדאיג אותנו לכן המשיכה לתפקד כאילו הכל כרגיל. ואז רשמה את הציווי הראשון: "חשוב שתדע, כשהגוף מאותת, אל תדחיק ואל תזניח,… תלך כמה פעמים לרופאים… אבל תדע שעשית את המוטל עליך ואתה נקי מכל פגע".

את המשפטים שלהלן כתבה על השבת הראשונה שעברה בבית החולים: "…פעם ראשונה שלא הדלקתי נרות… ביום שישי בדרך כלל זה הכנות לשבת…. היום אני בביה"ח אינני מכינה מאכלים פיזיים לשבת, אבל בלי נדר אשתדל להכין מאכלים רוחניים נפשיים להתחזק ולחזק את בני ביתי… ה' אחד ושמו אחד יחיד ומיוחד… כעת אני בערב אבל בע"ה אצא לאור…".

הדפים בהמשך, מלאים במשפטי אמונה, בבחירתה בחיים, בחיזוק ובבנייה אישית, ברגשות תודה לבורא עולמים ולצוותים הרפואיים, ברכות ותפילות לה' שילווה אותה ויסייע בעדה לעבור את התקופה.

השורות האחרונות שכתבה היו בעיני עוצמתיות וממש דרך חיים: "העיקר להיות חזקה. לפרוק את מה שיש אך לא לכולם לדעת לפני מי והעיקר להיות חזק בס"ד". במשפט זה בחרה לסיים את כתיבתה בעולם.
ביום בו כתבה שורות אלו, ידעה שלא תחיה. אף על פי כן, היום הזה היא פשוט קרנה מאושר, הייתה נסוכה על פניה שלווה שלא קיימת בעולם הזה. הייתה אווירה עילאית בחדר שלא רציתי שתגמר. היא התפללה, צחקה, קראה ולמדה כאילו אין מחלה ואין חיים שנגמרים. אין לי איך לתאר את זה. זו גבורה, גדלות לקבל גזרה באהבה, בשמחה, בנחת ושלווה כאשר הגוף תשוש, כואב ודואב והיא מתגברת על הכל… אם נפלטה לה מילת כאב כמו " אח!" מיד בלמה פיה ואמרה "לא, לא אח. תודה לה' על הכל!". אין דברים כאלה.

אמא השאירה צוואה רוחנית – דרך חיים.
שנמשיך בדרך התורה והמצוות, נתפלל, נאמין בבורא, נודה על הכל ונקבל הכל באהבה ובאמונה כי הכל טוב והכל לטובה. והכל עניין של גישה.

לסיכום

אמא, הייתה אישה, אמא ועקרת בית למופת והיוותה דמות לחיקוי עבורי ועבור נשים רבות. נזהרתי רבות בכתיבתי לא להפריז במילים, לתאר בדיוק את המציאות תוך התמקדות בנקודות שלטעמי יכולות לסייע לכן. יש כמובן עוד הרבה מאוד מה לספר ולכתוב עליה… בדרכה המיוחדת בחיים, באמירותיה אפשר ללמוד חכמת חיים, מוסר, חשיבה חיובית… אמא ז"ל, הלכה לבית עולמה, והותירה אותנו עם הסיפורים והזיכרונות שמלווים אותנו יום יום.

עכשיו שהיא איננה כאן, ואני לא יכולה לשאול, להתייעץ, לחבק ולשמוע אותה… אני מצטערת על מה שלא הספקתי לעשות וללמוד ממנה, ומתנחמת ממה שירשתי ונשאר לי ממנה. אני נזכרת בה ובחיוכה המקסים, כשאצבעה מופנית לשמים. קוראת את המכתבים רוויי האמירות החכמות, משחקי המילים והאהבה ודרכם מקבלת תובנות. דרכם מבינה מה עלי לעשות ומקבלת ניחומים.

הלוואי שהדברים יהיו לתועלת ולעזר. ת.נ.צ.ב.ה.א.

💜חיים ארוכים טובים ומאושרים מלאי אנרגיות, שמחות ובשורות טובות💜