איך מכניסים מהות לתוך האימהות שלנו?
השנה, שנת התשפ"ג, וליתר דיוק, ביום ראשון כ"א בשבט התשפ"ג ימלאו 10 שנים לפטירתה של אימי ז"ל היקרה. בשנה קודמת, שנת התשפ"ב כתבתי את זכרונות מבית אמא פוסט תמציתי לתיאור דמותה המיוחדת של אמא שלי ז"ל.
השנה, מצאתי לנכון, להקדיש עבורה פוסט נוסף. על איך להכניס מהות לתוך האימהות שלנו?
מקווה שהתוכן הזה יהיה לכן לתועלת…
האישה – אמא הראשונה
חוה, אשת אדם הראשון, היא האישה והאמא הראשונה שהייתה בעולם. אדם הראשון קרא לה חוה כי "היא אם כל חי" (בראשית ג',כ). זו למעשה הפעם הראשונה שמוזכרת בתורה המילה "אם / אמא". אדם הראשון נתן שם זה לאשתו רק לאחר אכילה מעץ הדעת ולאחר קבלת העונשים. למעשה, לאחר האירועים הללו, אדם הראשון הבין שהוא ואשתו יכולים להביא חיות לעולם ולכן קורא לה דווקא בשם חוה – מלשון חיה, חיים, חיות. ולאחר גירושם מגן עדן, נכתב " והאדם ידע את חוה אשתו" – היא הרה ויולדת את קין, ולאחריו את הבל.
מכאן לומדים מוסר ראשון בתחום האמהות ובעצם את הדבר הראשון שמביא מהות לאמהות שלנו:
להיות אמא פירושו להביא חיים לעולם. נכון? פשוט. אבא ואמא הם אנשים שזכו שניהם לילד/ה אחד לפחות. אך באמת, העניים עמוק יותר. המהות בעיניי היא להביא חיים. להביא את הילדים לחיים. למצב של חיות. לא רק להוליד ולגדל אותם פיזית… אלא חיים במובן של להיות מעורב בעולם, לקחת חלק פעיל באופן אישי במה שקורה סביבם, להיות מלא אנרגיה, תוסס.. חי חי ולא חי מת.
אמא היא הדמות הראשונה המחוברת בקשר פיזי הדוק עם ילדיה עוד בהיותם עוברים. היא זו המרגישה אותם, החשה אותם, את תחושותיהם, מחשבותיהם גם ללא אומר ודברים. ועליה לדאוג וליצור את האווירה שתאפשר לילדיה תחושת חיים. לא משנה הסיטואציה, המציאות מסביב. בכל מצב, צריך להכניס חיות. בכל פעולה או מעשה או מחשבה שעושים, הכניסו מהות: חיות. החיו את עצמכן ואת ילדיכן. כך תכניסו מהות באימהות שלכן.
אמא שמכניסה מהות באימהות שלה, היא אמ שילדיה יגידו לה או לעצמם: "אמא – אני מאוד אוהב/ת. לאמא יש אהבה מסירות ואחריות לילדיה.
מחשבות שמביאות אהבה – הכנסת מהות באימהות
רוב ככל האימהות, חשות אהבה שאיננה תלויה בדבר, לעוברן. מהרגע הראשון בו הן מתוודעות להריון, עולות בהן תחושות ורגשות אהבה, מסירות, אחריות לעובר שעוד לא יצא. הנשים ההרות דואגות לערוך בדיקות, שומרות ככל יכולתן על ההיריון ועוקבות אחר התפתחות העובר, ישמרו על תזונה ושתיה בהקפדה יחסית לזמן בו אינן הרות ועוד. בתקופת ההיריון עולים בקרב הנשים מחשבות ודמיונות. חלקם טובים, אופטימיים, לעיתים עולות מחשבות ותחושות חרדה, לחץ, ודאגה לבריאותה ולבריאות העובר.
אהבה בין אימא לילד כפי שכתבתי, הוא רגש טבעי שאיננו תלוי בדבר. אך למען הדיוק הוא רגש טבעי שקיים מאחר שהוא הולך ונבנה. אהבה פתאומית היא אהבה שאיננה נצחית. היא כלה ותמה. ולכן, אהבה היא רגש שצריך תמיד לשמר, לחזק, לפתח ולעודד. אימא שרוצה להצליח באימהות שלה, צריכה לפתח את רגש האהבה שלה כלפי ילדיה. וזה מתחיל כרגיל במחשבה.
תחשבו על העובר הקטן שנמצא ברחם.. מוסתר מעיני כל ולכאורה איננו מועיל. להיפך הוא עלול חס וחלילה להזיק לאם… אך דווקא המצב הטבעי הזה הוא המאפשר את האימהות הטבעית… עצם העובדה שהאם נושאת אותו ברחמה, "סובלת" בשבילו, דואגת לו וחושבת עליו, היא מתחברת אליו יותר, וכך רגש האהבה גדל ומתעצם.
לכן, המחשבה היא הדרך הראשונה לפתח מהות ולהצליח באימהות. כשהאישה חושבת על העובר או על הילד/ה שלה ומתכננת עבורו דברים, מסתכלת על בגדי תינוקות, חושבת על שם, איפה תלד? באיזו שיטה? הרגשתי את הילד או לא? מתי אבצע סקירה? אצל מי? הערכת משקל? ואיך יהיה אחרי שייוולד? ואיך הוא יראה בכלל? למי יהיה דומה? גם בהמשך כשהילד/ה גדל/ה. ככל שתחשוב עליו כך תתחבר אליו. זה נכון לכל גיל ובכל דבר.
אז איך מגיעים לאימהות עם מהות בתכלס?
- נפתח מחשבות חיוביות כלפי עצמנו וכלפי ילדינו, נחשוב, נקווה ונצפה לטוב. בדיוק כמו שעושים עם העובר הקטן… שרוקמים עבורו חלומות גם בהקיץ.. ולזכור תמיד בכל יום שכל ילד היה פעם העובר הקטן שכולם חיבבו, ולטפו והתלהבו ממנו… הנקודה היא לחשוב טוב כלפי הילדים לא משנה מה הם עושים, למצא את נקודות האור שיש בהם, את הכוחות ומפה לקדם אותם. להביא בפרונט את היכולות לא את הכישלונות. יש להכיר בחוסרים, במטרה להשלימם ולקדם את הילד.
- כתוצאה מכך, נפתח רגשות חיוביים כלפי הילדים ובעיקר רגש האהבה. ככל שנחשוב טוב על הילד, נאהב אותו יותר.
- נקדיש זמן איכות אמיתי עם כולם יחד ועם כל ילד/ה בנפרד. כמו בהיות הילד/ה עובר (גם במקרה של תאומים/שלישיות.. כל ילד בסוף, הוא אישיות בפני עצמו, הם לא יצאו שלושתם יחד בו זמנית, יצא אחד, יצא השני.. והשלישי אם היה..). לכל אחד יש שם. לכל אחד יש יכולות, כוחות, וחסרונות.
- נשמש דוגמא אישית. אם שרוצה להכניס מהות באימהות שלה, צריכה לשמש דוגמא לילדיה. הם ירצו להידמות לה. הם ירצו לשמר אותה, את זיכרונה.
כל אם שנשאה עובר ברחמה, יודעת היטב שההורות התחילה מאותו רגע שהעובר נוצר (ואפילו עוד הרבה קודם לכן…). כל אם יודעת שכשהרגישה סטרס, זה השפיע על העובר, כשהייתה שמחה זה השפיע גם. כשהלכה או נחה זה שוב השפיע על מצב תנוחותיו… מה שאכלה גם.. לכן האימהות – מה שהאם הכניסה ועשתה, היא עשתה יחד עם העובר והוא הושפע מכך. לכן מאוד חשוב שכל אם תשמש דוגמא אישית ותשפיע טוב על ילדיה. - נאפשר עצמאות ויצירתיות בקרב ילדינו. פיתוח יצירתיות ועצמאות מכניס את הילדים למצב של חיות, של פעילות ולא של התנוונות. דברנו בהתחלה שהמהות הראשונה שיש להכניס באימהות, זה חיות. וחיות משיגים עם יצירתיות, אמונה, עם כוחות ותחושת מסוגלות.
- נתחדש ונחדש, נתמלא אנחנו ונמלא את הילדים… להרחבה ממליצה להיכנס לפוסטים שהבאתי בסוף.
סיכום
אמהות עם מהות,היא בעצם אמהות שלתוכה מכניסה האם עומקים ורבדים נוספים בחינוך שלה. היא אינה מסתפקת בגידול ילדים שגרתי. גם כשהיא מכינה ארוחה היא מכניסה לתוכה רובד נוסף של אהבה, של רגישות וחשיבה על ילדיה.
לסיכום,אני חושבת שאפשר להסיק כמה נקודות על איך מכניסים מהות באימהות שלנו ואיך נהיה אמהות טובות יותר לילדינו:
- נזכור תמיד שהדבר הראשון הוא הכנסת חיות בחיים שלנו, בעצמנו, בקשר שלנו עם הילדים שלנו (ובכלל, זה נכון גם בזוגיות שלנו).
- נאהב…
מדוע אישה אוהבת ומתרגשת מהעובר/ילדה שלה? הרי העובר לא ניקה בשבילה את הבית, לא עבד למחייתה, ולא שירת אותה בשום דרך… להיפך.. היא המשרתת אותו, היא דואגת לו, הוא מפריע לה לישון, אולי מכאיב לה, מכניס אותה ללחץ, הוא משקיעה עליו זמן ומשאבים בבדיקות, במעקבים, מפסידה ימי עבודה וכו'.. היא משרתת את התינוק בכל פרט בחייו מחתלת ומנגבת, מאכילה ומנקה.. והיא תמשיך לשרת אותו עד שיהיה עצמאי.. אז למה בכל זאת היא אוהבת אותו? בגלל אותו רגש טבעי שהולך ונבנה בזכות זה שהיא משקיעה עבורו, שהיא יודעת שהוא ההמשך שלה. שזו האנושות והחיות. - כאשר אמא מכניסה מחשבות ורגשות חיוביים בעצמה וכלפי ילדיה, היא מכניסה חיות ומהות באימהות שלה ובילדים.
- מחשבות חיוביות יובילו לרגשות חיוביים והללו יובילו למעשים חיוביים ומקרבים, שיכניסו חיות לאימהות הזו. שיכניסו תוכן, משמעות ומהות באימהות. כשאין מהות, וחיים את החיים ככה סתם כי נושמים עדיין, אז חיים, אז האימהות כמעט ואיננה.. היא יותר מן משהו טכני, שקיים אך נעדר כל רגש כל מהות..
- לכן חשובנה טוב – תהיינה אמהות טובות יותר. תכניסו חיות בעזרת דמיון ויצירתיות.
מילים לסיום
למה בחרתי את הנושא הזה לאזכרה של אמא? פשוט כי אמא ז"ל הייתה אמא עם מהות… היא נטעה בי עצמאות ואפשרה לי יצירתיות, שמשה עבורי דוגמא אישית, העניקה לי זמן איכות שלי איתה, לימדה אותי את הכלים החשובים לחיים טובים שזו המחשבה החיובית: "תחשבי טוב יהיה טוב"; "אל תגידי אין לי כח אלא תן לי כח..". וזאת בלי תארים וקורסים מיוחדים בפסיכולוגיה…
האמונה והשמחה שהיו טבועים בה… האהבה והרגישות לזולת, הכבוד והשלום בית שלה. הם אלו שעמדו ועומדים עדיין מולי לנגד עיני. ובאימהות שלי אני מנסה, משתדלת, להכניס לילדים שלי יצירתיות, חשיבה אחרת, לחשוב מעבר למה שהם רואים. משתדלת להכניס שמחה, כבוד ואהבה ככל האפשר, לא לחזור על טעויות העבר, אלא ללמוד מהם כדי להתקדם בהווה לעבר עתיד עוד יותר טוב. מהות היא בעצם חיות. תחיו את ההווה. תחוו אותו ותיהנו ממנו ממה שיש…
הלוואי שנצליח כולנו, כל אמא ואמא, להרגיש מהות באימהות שלה. ליצוק תוכן אמיתי לתוך האימהות שלנו, להוסיף חיות, אנרגיה טובה ונצליח לגדל ילדים בריאים בנפשם ובגופם. שיימצאו את האושר בכל צעד ושעל שלהם ויהיו שמחים בחלקם.
שאו ברכה והצלחה במעשה ידיכן!
לקריאה נוספת:
- זכרונות מבית אמא
- מודל אפר"ת
- אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו
- טיפים לחברות טובה
- מי"ם: מחשבה יוצרת מציאות
- בניית אמון במערכת יחסים בינאישיים
- דמיון מודרך לאיזון, הרפיה והגשמה עצמית
- שחור ולבן, הפכים?
- דברי חכמים בנחת נשמעים
- בוקר טוב – כי כך החלטתי
- מאכל – לגוף ולנפש
- ציור קשקוש (שרבוט)
- איך לפתח דמיון ויצירתיות בקרב ילדינו?
- נחת – דרכים יעילות להשגת נחת בחיים
- חינוך ילדים לפי המילה ילד
- כמה חברים יש לכם?
- בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן
- אישה