השלום תמיד ינצח

8 דקות אמא פוטיהוסיפי תגובה
אמא פוטי

זמן קריאה: 8 דקותזהו סיפורם של שני שועלים קטנים שלא פסקו מלריב, להתווכח, לכעוס ולפגוע אחד בשני עד שיום אחד שמעו דברי חכמה – והכל השתנה לטובה.

דברי החכמה שהשפיעו והביאו שלום ואהבה

היה זה בוקר שגרתי למדי ביער הקסום. השמש זרחה כהרגלה, הציפורים צייצו ציוצים נעימים, השמים כחולים ללא אף צל של ענן. אוויר נעים ורענן של בוקר קידם את פני תושבי היער הקסום בפותחם את חלונות ביתם. אמא ארנבת טפלה בארנבונים החמודים שלה. גם במשפחת הדובים הכל התנהל באופן שגרתי לחלוטין.
כל הילדים (אם אפשר לקרא להם כך…) התארגנו ליציאה לבית הספר, ואילו ההורים התארגנו לצאת למקום עבודתם ולעיסוקיהם השונים.

אך לא בכל המשפחות העניינים זרמו באופן דומה..

משפחת שועלים – הכירו


ביער הקסום, מבין יתר המשפחות, התגוררה גם משפחת שועלים. כן, זו הייתה משפחתו של שועי השועל… זוכרים אותו? בסיפור עם החסידה? במשפחה זו, התגוררו שועי ואישתו השועלה וארבעת גוריהם. בואו נכיר אותם ונראה מה קרה איתם הפעם….

בביתו של שועי השועל, הבוקר התחיל לא כל כך רגוע. אפשר לומר שאצלו זה די שגרתי. השלום בקרב הגורים – היה מושג נדיר ביותר. בייחוד בקרב שניים מהגורים. לשועי, כפי שאמרנו קודם, יש ארבעה גורים. ארבעה גורים חמודים להפליא אך ערמומיים אחד יותר מהשני. בנוסף או בשל ערמומיותם, הם לא כל כך מסתדרים ביניהם. בעיקר שניים מהם: שולי ולילי.

שולי היה שועל אדמוני עם זנב ארוך וקצה שחור כפחם, ולולי היה שועל עם פרווה אדמונית כמובן, עם זנב אחור וקצה לבן. כל יום, השניים רבו ביניהם על כל דבר אפשרי. מי יושב ראשון על הסלע? מי אוכל את הפירות המתוקים ביותר? אפילו מי יזכה בתואר "השועל הכי מהיר ביער"! כן כפי שהבנתם, שניהם נטו לריב אחד עם השני בתדירות גבוהה כמעט תמידית.

אך הבוקר, הבוקר זה בכל זאת היה שונה. רף המריבה עלה לטונים גבוהים יותר ושועי יחד עם ששי אשתו השועלה היו אובדי עצות. ומה קרה אתם שואלים? כמעט ולא כלום. אך הלא כלום הזה היה נשמע נורא ואיום. הנה הקשיבו:

המריבה הנוראה

"עוף לי מהעיניים" צעק לולי השועל על אחיו שולי, שועל כמותו. "עוף אתה! חצוף שכמותך, לא עשיתי לך שום דבר!" "בדיוק בגלל זה שלא עשיתי כלום תעוף מפה זה המתחם שלי" "לא נכון! עד הקו הזה זה שלי ולא עברתי אותו! " כן עברת אותו! תראה את הזנב שלך תעיף אותו מפה!!"

"שועלים מספיק לריב!!!! אני אעניש אתכם!" אמר שועי האבא שועל בכעס. "מספיק! הירגעו מיד והתארגנו לבית הספר. ולא תאחרו." אמרה אמא שועלה בטון גבוה מהמטבח.

מה הולך פה למה אתם צורחים ככה?? חצופים הערתם אותי משינה! על מה אתם רבים ככה?" שאלה שועלית אחותם השועלה שנכנסה זה עתה למתחם המריבה. "מה את מתערבת בכלל??" צעק לעברה לולי. "לכי מפה תחזרי לישון לא רוצים אותך פה". שועליהם נפגעה עד עמקי נשמתה ומיד פרצה בבכי "אמא!! אבא!!! הם מעליבים אותי!!!"

והנה, שועלון נכנס גם הוא למריבה: נו מה זה כל הרעש הזה אולי תירגעו כבר?? נמאס כבר לחיות ככה בבית הזה אתכם!"
"נמאס ממך בעצמך לך מפה גם אתה! מה אתה מתערב בכלל? אמר לולי בכעס כלפי אחיו שזה עתה נכנס.
ובינתיים המשיכו השניים להתקוטט. מכיון שהם שועלים, הם התחילו לשאוג לקפוץ אחד על השני, לנשוך, למשוך בפרווה, בזנב. שועלית ברחה חזרה לחדרה ושועלון ניסה להרגיע, ללא הועיל . ההורים הגיעו בריצה והפרידו בין הניצים. בין לולי לבין שולי.

"בוא הנה אתה!" תפס אותו אבא שועל.
"ובוא אתה לכאן!" תפסה אמא שועלה את השועל השני. "איך אתם מתנהגים? אתם לא מתביישים? על מה אתם רבים בכלל? תראו איך אתם נראים??"

אמא ואבא שועלים היו כעוסים, עצובים, מאוכזבים, מושפלים, איך הם הגיעו למצב שכזה שילדיהם שועליהם הקטנים מתנהגים באלימות שכזו?? ותוך כדי שאמא מנקה את הפרווה של שועל אחד אבא שועל מטיף מוסר נוקב לשני הסוררים האלו.

השלכות המריבה

ובינתיים הזמן עבר. צלצול בית הספר נשמע מרחוק. ידעו השועלים הקטנים שאיחרו היום שוב לבית הספר… ידעו ההורים השועלים ששוב איחרו לעבודתם… "אוי! שוב זה קורה לי! הוי מה אומר למלך האריה! איחרתי למשמרתי בארמונו ומה יגיד לי איך יכעס עלי?!! והכל בגלל המריבה ה…" התבכיין וכעס שועי.
"ואני?! מה יהיה עלי? מה תגיד עלי המלכה? הרי היה עלי להגיע הבוקר בשמונה לתפקידי בארמון… מה יהיה על כולנו?

לולי ושולי, שני השועלים שרבו, הרגישו נורא. מצד אחד כעסו עדיין אחד על השני ועל הוריהם ועל האחים ועל העולם כולו ומצד שני הרגישו עצובים ומושפלים. לא רצויים. דחויים. אשמים. רגשות רבים התערבבו בתוכם. הם אומנם שתקו אך המשיכו לשלוח מבטים מזרי אימה אחד לשני. אחד מהם אף המשיך לפגוע ולהעליב: "לא צריכים אותך שולי!!! אתה נזק. אתה לא שווה כלום. לא אוהבים אותך בכלל סתם שועל פחדן עלוב ומפריע חכה חכה אני עוד אנקום בך" סינן מבין שיניו לולי.

שולי לא ענה, לא הגיב. השפיל מבטו כועס ומושפל. סוף סוף יצאו השועלים לבית הספר ויצאו ההורים למקום עבודתם. השועלים הלכו בשקט, בראש מורד. זנב בין הרגליים.

אחותם שועלית, ניסתה להפשיר את האווירה והציעה לאחים לערוך תחרות: "מי שמגיע ראשון לשער בית הספר הוא המנצח!!" קראה בקול מתלהב ומיד התחילה לרוץ. האח הבכור התלהב "רעיון טוב אחותי קדימה היכון הכן נצא!! הי מה זה כבר התחלת לרוץ אני אשיג אותך!" אמר בריצה. ומבלי להביט אחורה התחיל לרוץ קדימה גם שועלית רצה ורצה.

אך לשני השועלים שרבו בבוקר לא היו כוחות לרוץ. הם הלכו לאט לאט. צעד אחר צעד. לאחר ריצה של מס' דקות שועלית נעצרה ובתחושת אחריות הביטה אחורנית לראות מה שלום אחיה.

תעלומה

לחרדתה הרבה לא ראתה אותם. "הי שועלון תעצור רגע האחים שלנו – הם לא מאחורינו איפה הם? אני דואגת להם וחוזרת לחפש אותם. בזריזות חזרה אחורנית.
"עזבי אותם, שני אלו, לא מעניין אותי בכלל מה איתם. שיסתדרו. לא צריכים אותם. רק עושים בלגן כל הזמן." השיב שועלון.

איך אתה מדבר?? אתה לא מתבייש? אלה הם אחיך! כעסה עליו שועלית אחותו. צריך לחפש אותם. אבא ואמא יכעסו ויצטערו מאוד". השיבה שועלית. "את צודקת. טוב בואי נחפש אותם".

השועלים המקסימים הללו יצאו לחפש את אחיהם. הם חזרו והגיעו עד לביתם, אך השניים, היריבים, לא היו שם. "איפה הם? לאן הם הלכו?"

לולי ושולי צעדו לאט לאט, כל אחד בדרכו אך שניהם ללא תיאום – התקדמו לעומק היער. לא היה להם שום חשק להגיע לבית הספר בצורה בה הם נראו הבוקר. כל אחד הלך בצד אחר אומנם. אך הפלא ופלא. הם נפגשו ליד הנחל.

בנחל

שניהם התיישבו על שפת הנחל בלי אומר ודברים. ואף לא הביטו האחד לעבר השני. רק בבואתם העצובה, והמושפלת השתקפה מבעד מי הנחל הזכים. הם היו עצובים יותר ממה שהיו כועסים עכשיו. וכל אחד התכנס במחשבותיו.

לאחר כרבע שעה, החליט לולי שדי נמאס לו לשבת עצוב וכאוב. אם כבר הוא ליד הנחל למה שלא ישחק? הוא לרגע שכח ממה שארע הבוקר ובאופן טבעי פנה לאחיו ושאל: "רוצה לשחק? בוא נבנה לנו בית מעץ". שולי מופתע הגיב ישר: "מה פתאום מעץ בוא נבנה בית מאבן". "לא מאבן, מעץ אמרתי, זה היה רעיון שלי!" "אז מה, אבל הרעיון שלך לא טוב בכלל. בית בונים מסלעים לא מעצים! צעק שולי. כן הבנתם כבר את ההמשך.. הם שוב התווכחו ורבו… וכל אחד נשאר איתן ועיקש בדעתו. כאילו הבית משחק הזה היה כל עולמם. כאילו שם הם אמורים להתגורר.. כאילו לא היו צריכים להיות בבית הספר ולחזור בצהריים לביתם… רבו כאילו כלום לא קרה….

לולי התעצבן, קיפץ על אבני הנחל כדי להשפריץ מים על שולי וזה התחיל לצעוק ולזרוק אבנים קטנות לעבר לולי.

אך אז, לפתע, הגיעו אליהם שני שועלים זקנים. הם ראו את המריבה המבישה ושאלו: "למה אתם רבים שועלים? אתם נראים בני אותה משפחה… אתם כל כך דומים! איך יתכן שבן משפחה יפגע בבן משפחה שלו? אתה זה הוא והוא זה אתה.." פנו שני הזקנים לעבר שולי ולולי.

דברי חכמה בעומק היער

שולי ולולי המבוישים עצרו את מריבתם והסבירו לשועלים הזקנים על מה נסובה מריבתם. ואז פלט לולי: "האמת, שעל כל דבר אנחנו רבים. עכשיו זה על הבית אבל הבוקר זה היה על השטח ואתמול זה היה על האוכל ושלשום על… "
"הבנו הבנו, אין צורך שתמשיך ותפרט ואין טעם להזכיר דברים רעים. הקשיבו אלינו היטב: "אתם יכולים לחיות יחד וגם לבנות משהו שיתאים לשניכם!"

"מה? איך יתכן?" אמרו שני השועלים הקטנים יחד. הם ממש לא הבינו מה הכוונה. והשועלים הזקנים הסבירו להם שעליהם לנסות לשתף פעולה במקום לריב: "תנסו לראות איך וכיצד אפשר לחבר את שתי הדעות שלכם. למשל, תוכלו לבנות בית מעץ ומסביבו חומת אבנים וסלעים שתגן על הבית. וכך כבדתם את שתי הדעות שלכם וכל אחד מכם יוכל לשמח את השני. במקום לחשוב מה ישמח אותך, תחשוב מה יוכל לשמח אותו וכך שניכם תהיו שמחים ומרוצים. כי הוא", הם הצביעו על לולי, "יחשוב מה ישמח אותך, ואתה", פנו לשולי,"תחשוב איך לשמח אותו.. וכך למעשה שניכם תהיו שמחים!"

"אם חושבים על עצמנו – לא יהיה טוב לנו. אך אם על האחר נחשוב – אז יהיה לכולנו טוב"- כך דקלמו להם השועלים הזקנים.

ועוד טיפ קטן נעניק לכם – בעת מחלוקת, עוד לפני שהיא גולשת ופורצת כאש וכרוח סערה – הביטו אחד על השני בעיניים. הנה הביטו כרגע – מה אתם רואים?

"את עצמי", אמרו יחד לולי ושולי.

"בדיוק. אם תביטו בעיני האחר – תראו את עצמכם… אך האם תוכלו להביט על עצמכם בעיניים שלכם? לא ולא..
ולכן – קחו לכם את הטיפ – ולפני כל מריבה, בתחילת אי ההבנה – הביטו זה לזה בעיניים אתם תחייכו ותבינו שכדי שיהיה לכם טוב – תביטו על האחר ותראו את עצמכם בתוכו"… אנחנו נמשיך בדרכנו, רק אל תשכחו – אתה זה הוא והוא זה אתה. ובמריבה אין אתה ואין הוא… אם תרצו את טובת עצמכם – דאגו לטובת האחר".
להתראות שועלים, היו שלום ובהצלחה במשימה החדשה!

"אלו דברי חכמה", חשבו האחים במחשבתם. "תודה רבה לכם!" קראו שני האחים.

תפנית מפתיעה

השניים החליטו לנסות. הם הסתכלו זה על זה בעיניים. וחייכו. בקשו סליחה ומחילה, התחבקו חזק והתחילו לעבוד יחד על בניית הבית שלהם. הם חפרו באדמה והפכו אבנים. בהתחלה היה קשה, וכשלולי לא רצה מה ששולי רצה הוא ישר אוטומטית התחיל לכעוס אך נזכר בזקנים ובדברי החכמה. הוא הביט לאחיו בעיניים, ראה את עצמו באישון וצחק. הכעס נמוג ושמחה מלאה את ליבו. וכך השניים עבדו בצוותא ובנו את בית האחווה שלהם. הם צחקו, שיחקו, ושיתפו רעיונות. כן, היום שהתחיל רע היה מוצלח ביותר.

כעבור מס' שעות, בית האחווה היה מוכן. הוא היה יפה ומיוחד, ושניהם הסכימו שזה הבית המושלם. כשהם עמדו מול הבית הם הבינו שהכוח שלהם טמון בשיתוף פעולה אחד עם השני ולא כל אחד לעצמו.

שעת הצהריים כבר הגיעה, השועלים העייפים נמו בבית העץ המוקף בסלעים החדש שבנו עכשיו. הם לגמרי שכחו שהם צריכים לחזור הבית.. כל כך עייפים ומרוצים היו, שנרדמו מיד. ובינתיים האחים המסורים חיפשו וחיפשו עד שהגיעו לעומק היער. שם ליד הנחל ראו בית עץ עליו שלט "בית האחווה שלנו" "מוזר, הבית הזה לא היה כאן קודם." אמר שועלון לשועלית. "נכון. בוא נראה מי מתגורר בתוכו. בוא, בוא מהר שועלון, אני לא מאמינה למראה עיניי! תראה… אנחנו חפשנו כבר שעות את האחים האבודים שלנו.. והנה הם מצאו אחד את השני… נראה שהם כבר לא האחים שהיו הבוקר".. אמרה שועלית בהתרגשות "את צודקת מאוד" אמר שועלון.

האחים האבודים – נמצאו!

לשמע הקולות התעוררו שני השועלים שמחים ונרגשים, הביטו השניים לעבר שני אחיהם הטובים שיצאו לחפשם – וכולם ידעו שמעתה והלאה, לולי, שולי, שועלון ושועלית הפכו לאחים אוהבים שלא רבו יותר. הם שיחקו יחד, חקרו את היער, ותמיד עזרו אחד לשני. היער הפך להיות מקום שמח יותר, בזכות השיתוף והאהבה שנוצרו בין השניים ואפשר לומר – גם בין הארבעה.

וכך, בתוך היער הקסום, חיה משפחת שועלים מאושרת, שבה שני שועלים קטנים הפכו לאחים אמיתיים, שמלאים באהבה ובידידות.

מיותר לציין שארבעת האחים חזרו לביתם שמחים ומאושרים והכי חשוב – מאוחדים בלב, בנפש ובמחשבה.
ובית האחווה? ממשיך להתקיים בליבותיהם וכן, עודנו עומד ליד הנחל – לשם הולכת הרביעייה לשחק ולזכור את דברי החכמה המופלאים שהפכו אותם לאחים אוהבים.

מוסר השכל ושאלות לדיון עם ילדים:

המסרים מובנים מתוך הסיפור… לאחר שכתבתי אותו, נתתי לבת שלי (כמו תמיד כמעט) לקרא את הסיפור ולחוות את דעתה.
הילדה התלהבה ממנו מאוד והיא בחרה את שם הסיפור… תנו לילדים ללמוד, להתנסות, לאתגר את עצמם ואת המחשבה. לעבד את מה שהם קוראים ולהביע דעה. זה מאוד חשוב להתפתחות שלהם.

אפשר לספר את הסיפור וסביבו לערוך דיונים ופעילויות:

  • הילדים יוכלו להמשיך ולתת סוף אחר לסיפור. מה היה קורה לשועלים אם לא היו פוגשים את הזקנים?
  • מדוע הם הצליחו להתחבר ולהפסיק לריב?
  • ערכו דיון כללי סביב מחלוקות, כעסים למול שלום ורוגע. איך יותר טוב/יותר נעים לחיות?
  • מה עושים כשאין הסכמה? איך מתמודדים עם דעות שונות? ואיך מביעים כעס? באלימות? בגערות? איך?
  • בקשו מהילדים לצייר תמונה מתוך הסיפור ולספר מדוע בחרו את התמונה הזו. מה דיבר אליהם בתמונה הזו.
  • לאיזו מהדמויות שבסיפור הם מתחברים? מה הם היו עושים לו היו נמצאים בסיטואציה דומה?
  • ערכו ניסוי בקשו מהילדים לבנות בית מלגו או מכל חומר אחר – יחד כקבוצה.. הקשיבו למה שנאמר וגם למה שלא נאמר ולבסוף שקפו להם את התנהגותם.. האם הם התנהגו כמו השועלים לפני שיחת הזקנים או לא? אתן יכולות לערוך את הניסוי הזה עוד טרם הקראת הסיפור.
  • אפשר להכין תיאטרון בובות מקופסת נעליים – בהתאם לדמויות ולרקע המתואר בסיפור
  • יצירת אגמוגרף בטכניקת "אקורדיון" – אפשר לדוגמא לצייר את השועלים לפני השיחה מצד אחד ובצד השני לאחר השיחה…
  • הפעילו את הדמיון והיצירתיות שלכן והעלו רעיונות חדשים לפעילויות עם הילדים סביב הסיפור….

לקריאת סיפורים נוספים:

הצטרפי לשיחה

אולי תרצי לקרוא משהו נוסף?

פוסטים אחרונים