סיפור על ביטחון עצמי, עזרה הדדית ואחדות
היו היה קו קטן, נחמד ושחור, שחי בעמק אפור בין הרים ירוקים וקווים צבעוניים. אך הקו לא ידע על קיומם עדיין אלא רק על קיומו שלו.
הקו הקטן והשחור היה קו פשוט למדי אך שמח בחלקו המתוחם בעמק הצנוע שבו התגורר לבדו. כן, כך עברו עליו ימים ואף שנים בבדידות אך בהשלמה. הוא לא חשב יותר מדי על מצבו, הוא ידע שזה מה שהוא וזה מה שיש וזה מה שיהיה. לכן, לא היו לו מחשבות גדלות, וגם לא של בדידות. הוא לא היה אומלל אך גם לא מאושר בכלל. הוא היה רגיל ופשוט.
נצנוץ ראשון לקראת שינוי
באחד הבקרים לאחר שהתעורר החליט שעליו להתמתח מעט ולחלץ מעט את גופו הקווי. הוא יושב ועומד יותר מדי זמן באותו מקום שהרי לאן היה לו ללכת ומה היה לו לעשות? אך זהו. הבוקר כך החליט ישחרר את גופו במעט תנועה. הופ סובב את ראשו ימינה, שמאלה, הרים ידיים וקדימה ואחורה ופתאום, בשבריר של שניה, עינו האחת, בזווית, קלטה את העמק שממולו. היה זה עמק יפיפה. כבר כתבנו שהוא חי בין הרים ירוקים וקווים צבעוניים. זו הפעם הראשונה שגילה אותם. את חבריו הקווים הצבעוניים. זו הפעם הראשונה שראה שיש צבעים בכלל בחיים ולא הכל שחור ואפור.
באותו רגע התמלא ליבו שמחה למראה הנוף הססגוני שנתגלה מול עיניו: "וואו איזה יפה שם… אילו קווים יפים וצבעוניים! וההרים?? אין מה לומר, הרים ירוקים והשמש שזורחת עליהם, וואו הם נראים זוהרים ומנצנצים כל כך! איזה מחזה מרהיב! רגע, רגע" הסתכל על עצמו הקו וחשב: "הם צבעוניים ואני שחור. הם חיים יחד בהרים ירוקים ואני לבדי בעמק אפור….הם למעלה, אני למטה… אוי אוי מה מר הוא גורלי, הלנצח אשאר כך בודד וגלמוד? שחור על רקע אפור? מדוע שונה אני מהם? מדוע אינני יכול להיות צבעוני יפה וזוהר כמותם??" התבכיין הקו השחור הקטן… מאותו רגע, מצב רוחו השתנה לבלי הכר. מקו רגיל ופשוט הפך לקו שונה ועצוב.
דילמה
מאותו בוקר תנועתי, החל הקו הקטן בכל יום, להתמתח מעט ולהביט אל הקווים הצבעוניים שבהרים הירוקים. הוא לא העז להביט זמן רב מדי. לאחר כמה שניות הוא מיד התכווץ למידותיו ההתחלתיות. ובעת שהתמתח והביט אל סביבתו, ראה את קווי המתאר היפים שבנו את הנוף סביבו – קווים עבים, צבעוניים ועזים וציורים מרהיבים. מחשבות של חולשה ונחיתות תקפו אותו: "אילו קווים יפים יש בהרים הללו… ואילו אני, מה אני? קו קטן ושחור שחי בעמק אפור… מה תועלת יש בי?" אך קול פנימי אחר עמוק בתוכו לחש לו: "אולי בכל זאת יש בך תועלת? אולי אתה צריך לנסות ללכת לטייל בהרים הללו ולראות מקרוב. לא בטוח שמה שזוהר מכאן זוהר גם שם ובכלל אולי דווקא בתוכם תגלה את התועלת שלך" אך מיד התעשת על עצמו ואמר: "אל תעז אפילו לחשוב על זה! קו קטן ושחור הנך וכזה תישאר. אם תתקרב יותר אל שאר הקווים תראה מקרוב את ההבדלים…"
וכך מדי יום ביומו היה חושב ומתלבט בין שני הקולות הללו: "ללכת להרים אל הקווים הצבעוניים ואולי לשמוח או להישאר עצוב ומדוכדך במקומו הבטוח?" הוא לא ידע להחליט ולכן לא עשה דבר. רק התכווץ עוד יותר פנימה ועוד ועוד… עד ליום ההוא…
מפגש עם הקו מההר הסמוך
קו קטן אחר, שהגיע מההר הסמוך, הגיע לבקר. הוא חיפש כה וכה, שם ופה, והנה, על אף מימדיו הקטנים וצבעו השחור על רקע אפור, גילה אותו הקו האורח: "הו שלום לך, ידידי הקו! אני בא עתה לכאן לגלות עוד קו כי חסר לנו קו מיוחד שישלים לנו תמונה שאנו מציירים. הי רגע מדוע אתה מכווץ כל כך? אתה חי כאן לבדך?" שאל הקו האורח.
"כן, אני חי כאן לבדי. ומי הוא זה ואיזהו הקו שירצה לחיות כאן איתי? ראה אני סתם קו קטן ושחור שחי בעמק אפור. אתה מגיע מההר הירוק? היכן שגרים הקווים הצבעוניים?"
"כן כן, משם אני מגיע. אני מחפש קו שיוכל להשלים לנו תמונה. אז הגעתי הנה והנה גיליתי אותך. נדמה לי שאתה ממש תוכל לסייע לנו."
"אני? מה פתאום לסייע? תראה איך אני נראה בכלל. כזה קטן ושחור. אני לא יוכל לעזור.."
"אני בטוח שאתה תוכל לעזור לנו. בא איתי, אקח אותך להר הירוק שממול היכן שמתגוררים כל הקווים הצבעוניים. בוא תהיה חלק מאתנו, תגדל ותתארך עוד".
"חלק מכם? אבל אני לא חשוב כמוכם. תבין, אני רק קו קטן ושחור. איך אוכל להיות חלק מכם ולהתחבר אליכם? הנה ראה בעצמך קו ארוך צהוב זוהר… תראה איזה יפה אתה. יש לך סיבה טובה להתארך ובטח כולם ירצו להתחבר אליך ולצייר יחד איתך. הנה ממקומי כאן אני רואה שכל הקווים כולם- כולם יפים, גבוהים וצבעוניים…כולכם יחד מצליחים לצייר ציורים מרהיבים".
"נכון אתה צודק שכולם שם צבעוניים ומציירים. אבל זה לא בגלל שהם חשובים יותר אחד מהשני. זה רק כי כל אחד יודע את תפקידו ונותן מעצמו כדי ליצור את הציורים המדהימים הללו. לכל אחד יש את הצבע והגודל שלו ואם צריך כל קו מצליח להתארך עוד ועוד ואפילו מקטין את עצמו כדי להשלים את הציור. כל קו, קטן או גדול, צבעוני או שחור ואפילו אפור, כל קו תורם לעולם, כל קו עוזר לצייר ציור מושלם. כל קו מקבל את צבעו ופחות או יותר את גובהו כדי שבעזרתם ישלים את ייעודו ותפקידו בעולם הקווים. ואם צריך כמו שאמרתי הוא מתארך או מתקצר, מתערבב עם קו אחר ונוצרים קווים חדשים בגוונים מיוחדים ביותר.
אני אומר לך שאנו זקוקים בדיוק לקו כמוך. בא איתי ותראה בעצמך. כשתתמקד במה שאתה כן, ובמה שאתה יכול לעשות ולא במה שאתה לא ולא יכול לעשות, אז תמצא כוחות רבים טמונים בך ותצליח להתארך ולהתחבר לכולם. תזכור מה שחשוב הוא מה שאתה אומר לעצמך ולא איך שהאחרים נראים בעיניך".
הקו משתכנע?
בהתחלה, הקו הקטן לא השתכנע ולא האמין לדברי הקו הצהוב והזוהר. הוא היה בטוח שהקו החדש אומר לו את זה סתם כדי להרגיע אותו ולשמח את לבבו כי לא נעים לו. הוא לא האמין שיש ממש בדברים שאמר: "איך קו שחור קטן כמוני יכול להועיל לציור מושלם? מי צריך בכלל קו קטן ושחור שכמוני? לא אין מצב שזה נכון. ציור צריך להיות צבעוני ויפה וצריך קווים גדולים, ארוכים ולכל הפחות בינוניים ולא קו כמוני…" והקו המשיך להרגיש תחושות מעורבות של צער, אכזבה, תסכול, וגם שוויון והשלמה עם המציאות.
אך הקו הצהוב והזוהר לא וויתר בקלות: "בא איתי, אני אומר לך שאנחנו זקוקים לקו כמוך אתה בדיוק מה שחיפשנו. אנחנו צריכים את עזרתך. תאמין לי שתוכל לעזור לנו. אתה רק צריך לרצות כדי להאמין ולהצליח"
הקו הקטן והשחור המשיך להתבונן הלאה באופק אל ההר הירוק אל הקווים הגדולים והמצליחים סביבו, שזכו להערצה ולתשומת לב מרובה. הוא חשב בליבו: "אני לעולם לא אהיה כמוהם הנה אילו קווים יפים הם, חזקים, עמידים, צבעוניים.. אפילו שקו צהוב וזוהר אומר לי… כן אפילו.. ו… אולי בכל זאת הוא צודק? אולי רק קצת הוא צודק? ומה יפריע לי רק לצאת איתו לטיול. הנה הוא יצא לטיול עזב את ההר הירוק כדי לחפש בעמק האפור קו כמוני. כן כך אמר.. "
"טוב, אתה יודע מה קו צהוב וזוהר? אני מסכים לבוא איתך לטיול בהר הירוק ואחר כך אני אראה אם אוכל לעזור".
"יש איזה כיף! ידעתי שתסכים ידעתי! תודה בא נלך מהר חבל להתעכב…" שמח הקו הצהוב והזוהר ונתן את ידו בידו של הקו השחור ושניהם יחד הלכו בצוותא וטפסו אל ההר הירוק.
הטיול להר הירוק
"אתה ממש קו נחמד אתה יודע?" אמר הקו הצהוב והזוהר לקו השחור והקטן.
"אתה בטוח? למה אתה חושב שאני נחמד?" שאל בתמיהה הקו הקטן והשחור.
"למה? כי הנה, אתה מוכן לבוא איתי לטיול בהר הירוק ואולי לעזור לנו. זה נחמד מאוד מצידך לרצות לנסות לעזור לנו?"
"תודה רבה קו צהוב וזוהר אתה גם נחמד מאוד שחשבת עלי ודברת איתי מילים יפות כל כך… תודה לך… ואני מוכרח לומר לך שצדקת בינתיים. ההר יפה מאוד וטוב שיצאנו יחד לטיול הזה…" אמר הקו השחור.
במהלך הטיול, הקו הקטן ראה כל מיני קווים עובדים יחד. קו חום חבר לקו ירוק ויחד התפתלו והתמתחו והתחברו ויצרו ציור של עץ יפיפה והנה הופ קפץ לו קו סגול והוסיף לעץ פרחים ססגוניים. בהמשך הדרך היו קווים רבים נוספים שהתחברו, נמתחו, הגביהו את עצמם יחד עם כולם ויצרו דוגמאות מרהיבות, צבעוניות ומיוחדות. היו קווים שהתערבבו עם קווים אחרים עד כדי כך שכבר קבלו צבע אחר ממה שהיו בהתחלה. למשל, הקו האדום החליט לחבור לקו לבן ושניהם יחד יצרו קו ורוד חדש שלא היה כמותו עוד.
הקו הנחמד היה מוקסם. הוא התרגש כל כך, עיניו נצצו באור מיוחד. והלב שלו? פעם בעוצמה שטרם הכיר כמותה. הוא הרגיש עמוק בפנים שמשהו חדש קורה- כן, זה הכוח שנמצא בתוכו. בדיוק כמו שהקו הצהוב הזוהר אמר לו.
השניים המשיכו לטייל בשקט. הקו הצהוב לא הפריע לקו הנחמד. הוא הבין את הלך מחשבותיו ונתן לו מנוחה להביט לחשוב להתלבט עם עצמו.
"אם אני רק אאמין בעצמי שאני יכול" חשב הקו הקטן, "אולי גם אני יכול להיות חלק מהיופי הזה. הנה יש כאן קו לבן שמצא בול את מקומו בעין של הילדה שציירו כל הקווים יחד.. ווואו אפילו קו שקוף יש פה, איזו תוספת מדהימה, הוא נותן מן ברק כזה על פני הילדה… אבל אני לא נותן שום ברק אני סתם קו נחמד ושחור. רגע אני נחמד זה כבר טוב להיות נחמד. אז, אם אני נחמד וזה טוב להיות נחמד אז זה כבר כוח אחד שיש לי! הידד יש לי כח אחד!"
מרוב התרגשות, הקו הקטן והנחמד לא שם לב שאת המשפט: "הידד יש לי כח אחד" אמר בקול. ופתאום הסתובבו לעברו כמה קווים וגם הקו הצהוב שהופתע עד מאוד: "וואו איזה יופי הידד גילית כח אחד! אני בטוח שיש לך עוד כמה כוחות! הבט סביבך וראה את כל הקווים הנהדרים האלו כל אחד מבצע את תפקידו ומוסיף את מקומו בציור- אף אתה רואה הציור לא מושלם עדיין . חסר לנו משהו… אולי תוכל לעזור לנו להשלים את פני הילדה כאן?" שאל – ביקש הקו הצהוב והזוהר.
השלמת התמונה
הקו הקטן והנחמד, במקומו נעמד. הביט סביב לאורך ולרוחב. הביט בעיון רב בפני הילדה שכל הקווים מציירים. הוא הביט בכל הקווים שסביבו ובכל אלו שעובדים. הוא היסס, הוא התלבט הוא פחד וחשש מאוד אך לבסוף, הוא החליט להצטרף. הוא התיישר והחל להתמתח לצד הקווים האחרים. לפתע הבריק בליבו רעיון: "אני יודע מה חסר כאן הנה אני מיד מתחיל לפעול".
והקו הנחמד והשחור שכבר לא היה כזה קטן, קפץ על פני הילדה בדילוג קל ונתן חלקיק קטן מעצמו והניח בעיני הילדה. כך נוספו לה האישונים. הוא הביט מסביב והחליט שצריך קו מתאר שחור ודק כדי להבליט את התמונה כולה. אז הוא התמתח והתמתח ונעזר בקווים האחרים וכך כולם יחד יצרו קו מתאר מקצועי מדויק ויפה להפליא.
הקו הנחמד והשחור הביט ממקומו ואמר בסיפוק: "איזו תמונה מושלמת! איזה יופי של ציור שצויר בשיתוף כל הקווים כולם!" כל הקווים האחרים שבחו אותו על התוספות הייחודיות והיפות שנתן לתמונה: "בזכותך קו נחמד שחור בזכותך הצלחנו לסיים את הציור הזה!" אמרו הקווים.
"אתה רואה?" אמר הקו הצהוב והזוהר. "כמו שאמרתי לך כולנו שונים אך מיוחדים ושווים. כל קו, קטן או גדול, מוסיף לאמנות הזו. כשאתה מרים את הראש ומתמקד בכוח שלך, אתה יכול להפתיע את עצמך… תודה מעומק הלב…"
הקו השחור היה מאושר. מאושר על כך שהוא שחור, ודווקא משום כך הציור הושלם. לעצמו אמר: "איזה כיף שכולם שונים, אך לכל אחד יש תפקיד ומקום בעולם. איזה כיף שהצלחתי להבין ולקבל ואת השינוי בעצמי לחולל. איזה כיף שיצאתי מאזור הנוחות שבעמק האפור, התאמצתי, עליתי וטיפסתי אל ההר הירוק שם נתתי מעצמי, התארכתי והתארכתי יחד עם כל הקווים והצלחנו במשימתנו. איזה כיף לעזור לאחר!"
"תודה לך קו צהוב וזוהר, בלעדיך זה לא היה קורה… הייתי נשאר עצוב ובודד בעמק האפור שלי… תודה לכם קווים צבעוניים ויפים שקבלתם אותי בשמחה ונתתם לי לסייע לכם… תודה." כל הקווים היו נרגשים מאוד והבינו את המסרים החשובים לחיים…
ואתן? גם אתם הבנתן?
מוסר השכל, דיון ורעיונות ליצירות ופעילויות עם הילדים
אחדות היא כוח. כשאנחנו מתאגדים יחד, אנחנו יכולים ליצור דברים גדולים ומשמעותיים.
כשאדם רוצה, הוא מאמין בעצמו ויכול לתרום ולהביא תועלת רבה לכולם. כשאדם רוצה הוא מגלה את כוחותיו הפנימיים ויכול להוציאם מהכוח אל הפועל..
אל תמעיטו בערככן – כי גם הקווים הקטנים ביותר משפיעים על התמונה כולה!
רעיונות לשאלות ודיון:
- לאיזו דמות התחברתן ולמה?
- מה הרגשות שהיו עלים בכן לו אתן הייתן במקום הקו השחור?
- מה אתן הייתן עושות במקום הקו הצהוב והזוהר?
- האם גם אתן הרגשתן פעם בודדות? מדוע? מה עשיתן?
- מה גרם לשינוי ההתחלתי של הקו השחור? ומה היה עדיף? כיצד השתכנע?
- אילו מסרים אפשר לדלות מהסיפור? וכיצד הללו באים לידי ביטוי בחייכן?
רעיונות לפעילויות:
- המשיכו את הסיפור
- ציירו את העמק האפור וההר הירוק
- ציירו את אחת הדמויות שבסיפור
- השתמשו בפלסטלינה (או בקליי) וצרו ציור מרהיב בצבעים שונים… פלסטלינה היא חומר גמיש ואפשר להאריך אותה להאריך אותה…. וליצור ממנה ציורים יפים כמו בסיפור שלנו…
סיפורים נוספים:
- איילה וכוח הדמיון
- איילה במערה העתיקה
- לכל עץ יש תפקיד
- כשחושבים על האחר רק מרוויחים
- סיפור לא כל הנוצץ זהב הוא
- לילה טוב בגן הילדים
- המלכת מלך חדש ביער הקסום
- זואזי הציפור שפחד לעוף
- ראו עוד בסיפורים ומשלים