הסבר הפתגם
מסכת אבות המכונה "פרקי אבות", רוויה במידות, בהכוונות ובערכים חשובים עד מאוד לחיינו ולחיי החברה.
אחת המשניות, (פרק ב משנה י) עוסקת בערך וחשיבות מתן כבוד לזולת: "יהי כבוד חברך, חביב עליך כשלך". המשנה הזו מנחה אותנו לרצות, לחבב את כבוד הזולת בהתאם לכבודנו.
בפוסט ואהבת לרעך כמוך דברתי על כל מה שקשור לאהבת הזולת בדיוק כמו שעלינו לאהוב את עצמינו. השוויתי בין גוף האדם לחברה שלנו והבאתי טיפים ליישום המצווה החשובה הזו של ואהבת לרעך כמוך.
כעת, אני רוצה לשים דגש על נושא הכבוד. לדבר קצת על המונח ולהביא רעיונות ליצירה ומשחק חוויתי קבוצתי סביב נושא הכבוד.
תתכבדו!
רקע למילה כבוד
שורש המילה "כבוד" הוא: כ.ב.ד. מלשון כבד, כבדות.
כבוד – הוא ערך שבדרך כלל, אנשים/נשים, באופן טבעי מחפשים ורוצים לקבל אותו מאחרים וגם מעניקים אותו לעצמם. מצד אחד זה קצת תמוה… כי למה שנרצה לקבל ערך מכביד? תחשבו על זה לרגע… כמה כבדות, כמה אחריות, כמה עומס רגשי-פיזי-טכני-מנטלי יש בכל מה שקשור למושג "כבוד". אדם מכובד לא ינהג ככל אדם אחר… ככל שלאישה יש מעמד יותר גבוה בחברה, יש לה יותר כבוד. ומתוקף כך, מצופים ממנה התנהגויות שונות מאשר לסביבתה, אשר בדרך כלל הינן דורשות יותר, אחראיות יותר, מגבילות יותר… אך למען האמת, לערך הכבוד יש השלכות רבות על החיים שלנו: על הלבוש שלנו, על הדיבור, על המעמד החברתי, על התפקיד שלנו בעבודה, על מערכת היחסים שלנו בבית מול הבעל והילדים, על התפיסה העצמית שלנו ואיתה הביטחון העצמי והחוסן הנפשי שלנו וכו'. ולכן ערך הכבוד הוא ערך חשוב, משמעותי ומהותי אשר כולם מחפשים אותו.
ואין כאן הכוונה בכבוד המדומה, המזויף היוצא ממקום של גאווה סרוחה ממנה צריך להתרחק לחלוטין.
שאלה נוספת – כיצד אנו מקבלים את הכבוד? האם על ידי זה שמישהו "נותן" לנו את הכבוד (והרי מה זה כבוד בכלל שמישהו אחר ייתן לנו אותו?! זהו חפץ? שטח?) או על ידי זה שאנו מעניקים אותו לעצמנו (מה בדיוק מעניקים?) ואיך "נותנים/עושים" כבוד לאחר בכלל?
אז מהו כבוד?
אשתדל לענות על שאלות אלו:
נתחיל מכך, שכבוד הוא ערך. הוא ערך כבד כפי שציינתי, אבל הוא ערך ומכיוון שהוא ערך – זה לא משהו שאפשר לתת למישהו. אלא הוא ערך שעל פיו אנו מתנהלים, שאנו חיים. אין באמת דבר כזה לתת כבוד. כבוד זה לא משהו שאפשר לתת. בדיוק כמו שביטחון עצמי זה לא משהו שאפשר לתת למישהו. אפשר להאמין במישהו, לבטוח בו, ולכבד אותו. אבל לא לתת לו… כמו שלא נותנים שמחה למישהו, אבל אנחנו יכולות לשמח מישהו. אותו דבר לגבי כבוד. אדם מכובד – יכבדו אותו. אדם שאינו מכבד את עצמו – את מי שהוא – לא יזכה שיכבדו אותו – שיתייחסו אליו בכבוד.
תדמיינו סמרטוט רצפה שפונה ומבקש מכן בלשון מכובדת, וחד משמעית: "בבקשה, אל תשליכי אותי לרצפה, אני לא סמרטוט רגיל, אני אדון סמרטוט." עצם המשפט יגרום לנו לחשוב שניה מה לעשות עם הסמרטוט הזה… נכון? אבל הרי צורתו לא השתנתה, הוא היה ונשאר סמרטוט… אך כאן הוא סמרטוט עם כבוד.. זה קצת שונה…הלא כן?
איך מכבדים?
- כבוד עצמי: כפי שציינתי לעיל, כאשר אנו מכבדות את עצמנו, אחרים נוטים לכבד אותנו יותר.
- ישנן אמרות חז"ל רבות מאוד סביב נושא הכבוד ואהבת הזולת כמו ואהבת לרעך כמוך ו- " איזהו מכובד? המכבד את הבריות" (אבות ד', א). יוצא מכך שכמה שתכבדי = תכירי בערך שלך ושל הבריות כך תהיי מכובדת. כמו מוצר בחנות או עבודה כלשהי. המוצר או השירות מקבלים ערך על פי מה שהמוכר/ת מעריך אותו. ככל שהמוצר יוקרתי יותר – כך מחירו יגבר = יותר מכובד.
- התנהגות מכבדת: כשאנו מתנהגות בכבוד כלפי אחרים, אנו מדגימות גם להם כיצד עליהם להתנהג כלפינו.
- הקשבה פעילה: כאשר מישהו מדבר, חשוב שנקשיב לו, להראות עניין ולהתייחס לדבריו באופן ראוי ונכון. כך אנו מכבדות אותו, את דבריו, מחשבותיו ורגשותיו.
- גינוני כבוד בשיחה: כאשר אנחנו מדברות עם אחרים, חשוב שנשמור על טון דיבור מכבד, גם אם אנחנו לא מסכימות עם דעותיו. נדבר בטון רגוע, ברור, בשליטה, באופן שמכבד את בן או בת שיחתנו.
- בתוך גינוני הכבוד נכנסים כל ההנהגות הראויות למשל: צורת הליכה, דיבור, מילים בהן נשתמש בשיח, נשתתף בכנות במה שמספרים לנו, נאמר שלום, להתראות.. וכל הנימוסים המוכרים.
- התייחסות בכבוד לדעות שונות: גם כאשר יש לנו דעות מנוגדות, אפשר לבטא כבוד על ידי התייחסות לדעות הזולת בצורה מכבדת, ללא שיפוטיות, זלזול, וללא פוגעניות.
- השתתפות במצב/סיטואציה של הזולת: השתתפות בשמחה כמו להבדיל בזמן משבר, היא דרך נוספת לכבד את הזולת.
- הכרה בזכויות של אחרים: כל אדם זכאי לכבוד ולזכויות בסיסיות הן מתוקף חוק והן מתוקף היותנו בני אדם. הכרה בזכויות אלו היא חלק מרכזי בכבוד. וכאן נכנסים למשל כל זכויות הפרט והגנה על המידע של הפרט… זה חלק מהכבוד של הזולת ששומרים על פרטיותו ועל זכויותיו.
לסיכום
- אין מושג של לתת כבוד אלא יש מושג של לכבד אחרים. ומשמעותו להכיר בערך של האדם שמולנו, של הסביבה שלנו.
אם אנחנו מכירות בערך של שמירה על העולם – אנחנו נכבד את הערך הזה ונימנע ככל שנוכל מפגיעה בעולם… וכן הלאה כלפי בני אדם – אם נכיר בערך של הבעל -לדוגמא, שהוא בן אדם עם זכויות וחובות ומעמד – אז, נדע לכבד אותו. לכבד לא שווה להמליך אותו עלינו ואנחנו כשפחות חלילה.
אלא לכבד = להכיר בערך שלו. לתת לו את המקום שלו. להתחשב בו בדעותיו, ברגשותיו. להבין אותו ולסייע במילוי צרכיו. - שמנה לב – יש מושג שנקרא "לכבד את הרצפה" ומשמעותו לשטוף/לנקות/לטאטא את הרצפה וכאן זו אותה כוונה: אם אנחנו מכירות בערך של הרצפה שנועדה לשמש אותנו אנחנו נכבד אותה בטאטוא…= במה שהיא צריכה מאתנו.
- אמרת חז"ל "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" מורה לנו בדיוק מה זה כבוד ואיך מכבדים את האחרים: כלומר- בדיוק כמו הכבוד שלנו. אם אנחנו אוהבות שמכבדים אותנו – נאהב גם לכבד את זולתנו. נשמור על הכבוד שלנו וגם של האחר.
- אם תרצי שהילדים שלך יכבדו אותך: תכבדי את עצמך ואז תכבדי אותם – והם יחזירו לך כבוד. שלא יקבלו אותך כמובן מאליו "ברור שאמא תעשה תקנה תכין תבשל…" לא כך יכבדו אותך. אלא, אם יש צורך יש לדבר איתם ולהסביר להם על נוכחותך כבת אדם, כאישה עם לב ורגשות וכו'. שיבינו שאת לא מובן מאליו… אלא את שווה ומכובדת בעיני עצמך והם יבינו ויכבדו אותך. כך עם הבעל.
אם תכירי בערך שלך(= תכירי ביתרונות ובחסרונות שלך) תדעי גם להכיר בערך של בעלך/ילדייך (ביתרונות ובחסרונות שלו). ואת תבחרי למה להתחבר… העצה שלי – בכבוד שלך ושלו/שלהם = ביתרונות שלך ושלו המשלימים זה את זה.
היו מכובדות בעיני עצמכן – יכבדו אתכן חזרה….
עוד בנושא זוגיות, חינוך וכבוד
- אישה
- חינוך ילדים לפי המילה ילד
- מסרים לחינוך וזוגיות על פי אומנות וצבעים
- כשחושבים על האחר רק מרוויחים
- טיפים לחברות טובה
- בניית אמון במערכת יחסים בינאישיים
- הטבע בשבילי אך לא שלי
- בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן